# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/31/2/

ומה שחסר מהברכות, הלא היה צריך להיות שבע ברכות, ושתים־עשרה ברכות, ולפי הגמרא, מהנותן והמפיס אין כאן רק שבע־ עשרה ברכות.

דע, שעקר שלמות הגלגלים, שלמות הצדקה, אינו אלא בשבת. וזה (תענית ח:): שמש בשבת צדקה לעניים, הינו הצדקה אין לה שלמות אור, אלא על־ידי שבת. על־ ידי שבת מאירה כשמש, בבחינות (מלאכי ג): שמש צדקה. וזה שמסמיך התנא “יציאות השבת שתים שהן ארבע”, וסמיך לה “פשט העני”, כי עקר התנוצצות אור הצדקה ושלמותה, אינה אלא בשבת, כי עקר החשיבות הצדקה היא האמונה, בבחינות (בראשית טו): והאמין בה’ וכו’, ושבת היא אמונה, שמאמין בחדוש העולם וביחודו, ואמונה היא מקור הברכות, בבחינות (משלי כח): איש אמונות, רב ברכות, בבחינות (בראשית ב): ויברך אלקים את יום השביעי. ואין שלמות להברכות, אלא עד שיקבלו ממקור הברכות, בשביל זה כתיב בהם שש ברכות ואחד־ עשר, להורות שאין להם שלמות. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (מכות כד): בא דוד והעמידן על אחד־עשר, בא ישעיה והעמידן על שש, בא חבקוק והעמידן על אמונה. להורות, שאין שלמות להדעת, שהוא התורה, ואין שלמות לגלגלים אלא על־ידי אמונה:

גם שמה, שמצינו גבי גלגלים שעקר הליכתם ממערב למזרח, וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב, זה הדבר מצינו גבי צדקה. מזרח, זה בחינת הנותן צדקה, בבחינות (ישעיה מג): ממזרח אביא זרעך, בבחינות (הושע י): זרעו לכם לצדקה. ומערב, זה המקבץ הצדקה, הינו העני, בבחינות: וממערב אקבצך. וזה יותר ממה שבעל־הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל־הבית (מדרש רות פ”ד), כי עקר התנועה ממערב למזרח, הינו עקר העשיה העני עושה עם בעל־הבית: