# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/33/3/

והנה יש שני מיני ימים: ימי טוב וימי רע, כמו שכתוב (קהלת ז): ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה. הינו, שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב, בודאי ימצא שם ימי טוב, הינו תורה. והימים נקראים מדות, כמו שכתוב (תהלים לט): ומדת ימי. והמדות הם התורה, כי אוריתא כלה הם מדותיו של הקדוש־ברוך־ הוא, כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר המדות, ובה ברא הקדוש־ברוך־הוא עלמין, כמו שכתוב (משלי ח): ואהיה אצלו אמון. אל תקרי אמון, אלא אומן (ב”ר פ”א, זוהר שמיני דף לה:). ואותיות התורה הם המחיין את כל דבר ודבר, אלא כל מה שהמדרגה היא למטה, שם הם אותיות התורה בצמצום יותר ממה שהיו במדרגה יותר עליונה, ואינם מאירים כל־כך כמו למעלה במדרגה עליונה, כדי שלא להשפיע אור וחיותה יותר מהראוי. נמצא, אפלו במדור הקלפות, הינו בימי רע, שהם מדות רעות ולשונות עכו”ם, [גם] שם יכולין למצא אותיות התורה. אבל מחמת רבוי הלבושים וגדל הצמצום אינם נתראים אותיות התורה, הינו ימי טוב, על־ידי ימי רע והחשך השורה עליהם, אבל מי שכופה את יצרו הרע, הינו הימי רע, הינו המדות רעות, אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם, אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר, כי מתחלה לא היו מאירין כל־כך, כי לא קבלו אור מלמעלה, כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי חיונו, ועכשו שנתבטל הרע ונשארין אותיות התורה לבד, אזי מקבלין אור רב מלמעלה:

נמצא, זה שכופה את יצרו, הינו שכופה את ימי רע, כשהוא מדבר עם העכו”ם או שרואה מדותיהם, אזי תכף הרע ששוכן על הטוב, הינו אותיות התורה, נתבטל ונופל, ואותיות התורה בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר:

וזה שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ.): ברכו ה’ מלאכיו גברי כח עשי דברו. אלין אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמין למלאכין ממש. עשי דברו – דעבדין להאי דבר. לשמע בקול דברו – אנון זכין למשמע קלין מלעלא. כי התורה נקראת דבר, כמו שכתוב (תהלים קה): דבר צוה לאלף דור, וכל מה שאותיות התורה נתצמצם ונתלבשים בצמצומים ובלבושים יתרים, התורה הוא בהעלם ובאתכסיא יותר, ומי שמפשיט את האותיות התורה מהלבושים, הוא דומה כמי שבונה את התורה. למשל, אותיות התורה, שהיו מפזרין ומפרדין בלשונות העכו”ם, ולא היה שום אדם יודע מהם מחמת הימי רע שהחשיך עליהם והלביש אותם, וכשבא זה האדם, שהוא דומה למלאך ה’ צבאות, על־ידי שכופה את יצרו, הינו הימי רע, אזי הרע, הינו לשונות העכו”ם, נכפפין ונתבטלין כנגדו, ואזי נשארין אותיות התורה בולטין. וכשנפשטין מהלבושים הגשמיים, הינו מלשונות העכו”ם, הינו ממדות רעות, הינו מימי רע, אזי מקבלין אלו אותיות התורה אור רב יותר ממה שהיו מקבלין מתחלה, כי מתחלה לא היו מקבלין אלא כדי חיות הראוי לאותו מקום, כדי שלא להשפיע יותר מהראוי להם, כמו שכתוב בכתבי האר”י: עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הינו שימשיך שפע להקלפות כדי חיונו ולא יותר. (עין ב”פרי־עץ־ חיים” בכונות פורים, פרק ו, מבאר שם, שצריכין להמשיך חיות להקדשה הנעלמת בתוך הקלפות, אבל צריכין להמשיך החיות בצמצום גדול, שזהו סוד כונות השכרות של פורים, עין שם). אבל כשנפשטין האותיות מהקלפות, אזי מקבלין אור רב מלעלא, וזהו: עשי דברו לשמע בקול דברו. כשעושין ובונין להתורה, שהיה מתחלה מפזרין ומפרדין בלשונות העכו”ם ובמדות רעות ובימי רע, אזי: לשמע בקול דברו. וזוכין למשמע קלין מלעלא, הינו שהדבר, הינו התורה, מקבלין אור רב מלמעלה, וזה שמיעת התורה.

וזה בחינת נעשה ונשמע, שמתחלה עושין ובונין לאותיות התורה, שיהא אותיות בולטות ומצטרפות (יומא עג:), ואחר־כך: נשמע – זכין למשמע קלין מלעלא, הינו שאותיות התורה מקבלין חיות ואור רב יותר ממה שקבלו מתחלה, כשהיו מלבשין בלשונות הגויים ובימי רע: