# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/33/5/

כי יש שני מיני אהבות: אחת, שהיא אהבה שבימים, כמו שמובא לעיל: יומם יצוה ה’ חסדו, יומא דאזל עם כלהו יומין. שבכל יום, הינו שבכל מדה ומדה, יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל, וזה שבפעל. ויש אהבה שהוא בכח, הינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קדם הבריאה, שהיו ישראל עדין בדעתו ובמחו.

למשל: יש אהבה שהאב אוהב את בנו, שכל אדם יכול להשיג זאת האהבה. והתקשרות והאהבה, שיש בין הבן ובין האב, כשעדין הבן במח האב קדם ההולדה – זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשו, כי אין משיגין עכשו כי־אם בזמן ובמדות, ואהבה שבדעתו ובמחו היא למעלה מהזמן והמדות, ואינו מלבש בשום לבוש. ולעתיד לבוא, שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה, ואז יתקים מאמר חכמינו זכרונם לברכה (תענית לא): עתידים צדיקים להראות באצבע, כמו שכתוב: זה ה’ קוינו לו. כי אז יפשט הקדוש־ברוך־הוא את לבושיו, וימלא הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים, ויתגלה האהבה שהיא בדעת, שהיא פנימיות התורה, הינו אלקותו השוכן בתוך התורה והמדות, כי עכשו הלבוש הזה הוא מכסה על אלקותו, הינו על פנימיות התורה. וכשיתגלה הפנימיות, הינו אלקותו, אזי יתרבה השלום, כמו שכתוב: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה – שיתגלה האהבה שבדעת.

וזהו (זכריה יד): והיה יום אחד יודע לה’ – שיתגלה האהבה, הנקרא יום, כמו שכתוב: יומם יצוה ה’ חסדו. הינו התורה הפנימיות שהיתה צפונה, כמו שכתוב (בראשית א): וירא אלקים את האור כי טוב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה יב): כי טוב לגנז, כי אור התורה הזאת אין העולם כדאי להשתמש בה, והתורה נקרא טוב, שנאמר (משלי ד): כי לקח טוב נתתי לכם (ע”ז יט:). ונקרא אור, כמו שכתוב (משלי ו): ותורה אור.

ויש גם־כן צדיקים שהם צפונים ומסתרים, שאין העולם כדאי להשתמש בהם, וצדיק נקרא טוב, כמו שכתוב (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב (חגיגה שם). ונקרא אור, כמו שכתוב (תהלים צז): אור זרוע לצדיק. וכשיתגלו הצדיקים הצפונים והתורה הצפונה, אזי יתגלה שלום רב בעולם, שיתחברו כל הפכים יחד, כמו שכתוב: וגר זאב עם כבש. כי אז יתגלה האהבה שבדעת, הנקרא: יום אחד יודע לה’. הינו האהבה שבדעת, אשר הוא לא יום ולא לילה, הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן ולמעלה מהמדות: