# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/33/7/

ויכול כל אדם לטעם טעם אור האהבה שבדעת, כל אחד לפי בחינתו, אפלו עכשו בתוך הימים, הינו כשיקשר את לבו לדעתו. כי כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל, אבל הרשעים הם ברשות לבן (בראשית רבה נח פ’ לד), והמדות והימים הם נכללין בלב, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (זוהר תרומה דף קסב:, וע’ סנהדרין קו:): רחמנא לבא בעי. ובלבד שיכון את לבו לשמים (ברכות ה:), כי עקרן של המדות הוא הלב. נמצא, כשמקשר את לבו לדעתו, שיודע שיש אלהים (יודע) בכלל, שמלא כל הארץ כבודו, ויודע בידיעות התורה, וכשכופה את לבו לדעתו הזה, הינו שלבו ברשותו, אזי נכללין גם־כן המדות שבלבו לדעתו, ואזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת, ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו, הינו שהצדיקים והתורה שהיה גנוז וצפון עד עתה ממנו, כשכופף את לבו להדעת, אזי מקבל הלב, שהוא שרש לכל המדות, ומקבל אור האהבה שבדעת, הוא האהבה שהיה בכח בין הקדוש־ברוך־הוא לישראל קדם הבריאה:

וזה: מי האיש החפץ חיים – חפץ הוא בחינת לב, שהחפץ הוא בלב. חיים הוא בחינת דעת, כמו שכתוב (משלי טז): מקור חיים שכל בעליו. הינו כשמקשר את הלב להדעת, שלבו ברשותו, שכופף את יצרו, אזי לפי בחינתו אהב ימים – הוא ממשיך את האהבה מדעת לתוך הימים ולתוך המדות. לראות טוב – ורואה ומשיג את האור כי טוב וגנוז, שמשיג האור, הינו התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים:

[ושמעתי בשמו שאמר, שבהתורה הזאת כלולים הכונות של לולב, ולא זכיתי לשמע באור הענין, אך עינתי ומצאתי קצת. כי עקר הכונות של לולב הוא להמשיך כל החסדים עד החזה, להאירם אל המלכות. וצריכין לנענע הנענועים כדי להמשיך אור משרש החסדים שבדעת אל החסדים המתפשטים בגוף, להוסיף עליהם אור גדול משרשם שבדעת וכו’. עין שם ב”פרי־עץ־חיים” בשער הלולב. וגם מבאר שם, שהכונה בענין הכתוב: יומם יצוה ה’ חסדו. ולא אמר יום, אלא יומם, שהוא הולך עם כלם, עין שם. וכל זה מבאר בהתורה הנ”ל על־פי דרכו הנורא של רבנו ז”ל. כי מבאר שם, שעל־ידי כפית היצר זוכה לגלות האהבה, שהוא החסד, שהוא יומא דאזל עם כלהו יומין, דהינו שהאהבה, שהוא החסד, מלבש בכל המדות וכו’. ומבאר שם, שיש אהבה שבדעת, שהיא למעלה מהזמן והמדות, ועל־ידי שמקשר לבו לדעתו, שלבו ברשותו וכו’, אזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת וכו’ כנ”ל. וכל זה הוא סוד כונות לולב הנ”ל, שהוא להמשיך הארה משרש החסדים שבדעת, שהוא בחינת אהבה שבדעת, לתוך החסדים שבגוף, שהם בחינת כלליות המדות, שבכלם מלבשים חסדים, שהם בחינת אהבה כנ”ל. וכל זה כדי להאיר אל המלכות, שהוא האתרוג, הינו כדי לגלות מלכותו לכל באי עולם, הינו למצא אלקותו בכל לשונות העכו”ם ובכל הדברים גשמיים ובכל מדורי הקלפות כנ”ל, שכל זה הוא בחינות: ומלכותו בכל משלה. וכל זה נעשה על־ידי הצדיק שכופה יצרו, שהוא בחינת הלולב, שהוא בחינת צדיק, כידוע, בחינת: צדיק כתמר יפרח. כי בסכות אנו עוסקין לגלות מלכותו לכל באי עולם, ואפלו לכל השבעים לשונות העכו”ם, שזהו סוד השבעים פרים שמקריבין בשבילם בסכות. וזהו שאנו אומרים אחר נטילת לולב והקפותיו: למען דעת כל עמי הארץ כי ה’ הוא האלקים אין עוד. וכל זה מבאר בהתורה הזאת, כמבאר לעיל באריכות. ועדין צריכין עיונא רבא לבאר כל הכונות של לולב על־פי התורה הנ”ל באר היטב. וה’ יאיר עינינו בתורתו, שנזכה להבין דבריו ורמיזותיו הנוראים והנפלאים]: