# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/34/4/

וכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת צדיק מושל, שהוא בחינת מלא פום, כמו שכתוב (ישעיה ס): ועמך (ישראל) כלם צדיקים. וזהו פרוש (תהלים קיד): ישראל ממשלותיו, הינו: מי מושל בי – צדיק. כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר, שהוא בחינת נקדה, מה שאין בחברו, כמעשה דאביי ואבא אמנא (תענית כא:), שהשיבו לו: לא מצית למעבד כעבדא דאבא אמנא וכו’, ובחינה הזאת שיש בו יותר מחברו, הוא משפיע ומאיר ומעורר לב חברו, וחברו צריך לקבל התעוררות ובחינה הזאת ממנו, כמו שכתוב: ומקבלין דין מן דין.

כי קדם מתן־תורה היה הממשלה ביד השם יתברך, ואחר מתן־תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל, כל אחד לפי בחינתו. כי אותיות התורה הם התלבשות רצונו של השם יתברך, כי רצונו של השם יתברך שהמצוות יהיו כך. למשל מצות תפלין, היה רצונו שיהיה בארבע פרשיות ובתים של עור, ולא של כסף, כי כן רצונו. נמצא, שרצונו מלבש בכל התורה. ועכשו, שהתורה מסורה בידינו, גם הרצון של השם יתברך מסורה בידינו, שאנו מושלין, כביכול, להיות רצונו כפי רצוננו, וזה בחינת: ישראל ממשלותיו כנ”ל. וזהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי ר”ה פ”א): רבות עשית אתה ה’ אלקי – קדם מתן־תורה. ואחר מתן־תורה: נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, הינו שהכל בידינו. וזהו (תהלים פא): אנכי ה’ אלקיך המעלך מארץ מצרים. הינו קדם מתן־תורה היה הכל אנכי, ואחר מתן־תורה: הרחב פיך ואמלאהו – זה בחינת מלאפום, שהוא בחינת: יוסף הוא השליט. הינו מי מושל בי, הינו שהשפע הוא לפי הרחבת הפה ולפי כלי הדבור, כל אחד לפי בחינתו: