# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/35/8/

וכשאדם עוסק במשא־ ומתן באמונה, עוסק בדיני ממונות, הינו פשטא אוריתא, זהו בחינת הקרבת הקרבן תמיד והקטרת הקטרת, כי על־ידי התמיד עולים חכמה בינה דעת דעשיה ביצירה, וכל הניצוצות הקדושים שבקלפה עולים בסוד אחד־ עשר סממני הקטרת, בבחינת מלכות, וכשהאדם עוסק במשא־ומתן, והמשא־ומתן הוא בחינת דיני ממונות, הינו פשטא אוריתא, נמצא בשעת עשית המשא־ומתן עוסק בפשטא אוריתא, שהם בחינת מט”ט המקנן ביצירה. נמצא, שחכמה בינה דעת שלו בעשית המשא־ומתן עולים ביצירה, הינו לפשטא אוריתא. וכל ניצוצות הקדשה שיש בתוך העכו”ם והארצות שסביבות ירושלים, עולים לבחינת אמונה, הנקרא ירושלים ומלכות. כשזה קם, זה נופל. כי חרבן אמונה הוא נקרא חרבן ירושלים, כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קיט:): לא חרבה ירושלים, עד שפסקו ממנה אנשי אמונה (עין שם, מבאר דכונתם על משא־ומתן באמונה.) וכשירושלים, הינו האמונה, הינו משא־ומתן, שהוא פשטא אוריתא, מתגברת – אזי אלו העכו"ם והארצות נופלים, ועולים ממנה כל הניצוצות הקדושים שבתוכם בסוד אחד־עשר סממני הקטרת.

וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין כ:): שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: העמדת המלך, וכריתות זרעו של עמלק, ובנין בית־המקדש. והא בהא תליא, כי העמדת המלך היא בחינת אמונה כנ”ל, וכריתות זרעו של עמלק הם הניצוצות שעולים מבין העכו”ם והארצות, בבחינת אחד־עשר סממני הקטרת, כמו שמובא במדרש (רות פ’ א’): למה נסמכה פרשת כריתות זרעו של עמלק לפרשת משקלת. לומר, שבעון משקלת היה מלחמת עמלק, והינו הך, כידוע. ובנין בית־המקדש הוא בחינת אור הפנים, שהוא בחינת חדוש המחין, חדוש הנשמה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות לג): מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית־המקדש בימיו וכנ”ל: