# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/36/1/

וזהו כלל, כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית־יעקב, ושבעים נפש של בית־יעקב משרשים בשבעים פנים של תורה. וזה לעמת זה עשה האלקים, שכנגד שבעים נפש של בית־יעקב הם שבעים לשון, שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה מה שאין בחברתה, ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה, וכשהנפש של בית־ יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות, הינו במדותיהם הרעים, אזי היא ראמת שבעין קלין, כיולדת שקדם הלדה היא צועקת שבעין קלין (זוהר פנחס דף רמט:), כנגד שבעין תבין שבמזמור יענך, שבלא זה אי אפשר לה לילד. וזהו כלל, שכל נפש מישראל, קדם שיש לה התגלות בתורה ובעבודה, אזי מנסין ומצרפים את הנפש בגלות של שבעים לשון, הינו בתאוותיהן, וכשהיא באה במדותיהן בגלות, אזי היא ראמת שבעין קלין, כי התגלות היא בחינת לדה, כי קדם התגלות של תורה, אזי היא בבחינת עבור, שהתורה היא נעלם ממנו, כעצמים בבטן המלאה, בבחינת (דברים לא): ואנכי הסתר אסתיר. הינו בגלות במדות הרעות של שבעים לשון. כי הקלפה קדמה לפרי, ומי שרוצה לאכל הפרי, צריך לשבר מקדם הקלפה, לכן קדם ההתגלות מכרח הנפש לבוא בגלות, הינו במדותיהם, כדי לשברם ולבוא אחר־כך להתגלות: