# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/36/3/

לפיכך כשקורין פסוק ראשון של קריאת־שמע, צריך להעצים את עיניו, בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עינין (סבא משפטים דף צה. וכמובא בכתבי האר”י ז”ל עיין בשע”ת סי’ סא ס”ק ג), כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם – שיאמר ‘שמע’ ו’ברוך שם’. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיא לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב־רב, שהיא מלכות הרשעה. ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה’, שהיא בבחינת ים של שלמה, העומדת על שנים־עשר בקר, שהם שנים־ עשר שבטי יה (זוהר ויחי דף רמא). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים־עשר שבטי יה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב־רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז): מפני שרי גברתי אנכי בורחת. שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה, ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל): שפחה תירש גברתה.

כי בשני פסוקים אלו יש שתים־עשרה תבות, נגד שנים־עשר שבטי יה, וארבעים ותשע אותיות, כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה. ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה, הוא נפרד מנשמותיהן דערב־ רב, שהיא שפחה בישא, אשה זונה, ונכלל בנשמות שבטי יה, בחינת אשה יראת ה’, אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת על מלכות שמים, להורות שעל־ ידי קבלת על מלכות שמים הוא בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עינין, שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשונות: