# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/36/4/

וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ”ל. אבל אם הוא, חס ושלום, רגיל בהרהור של התאוה הכלליות, רחמנא לצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם־כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים, כי איתא, שהדמעות הם ממותרות המרה שחורה, ומרה שחורה היא טחול (תיקון נו), שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב־רב, וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות, הינו התאוות נאוף, הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים. וזה שתרגם יונתן על פסוק (במדבר כה): והמה בוכים פתח אהל מועד – בכין וקורין את שמע, וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור של אשה זונה, שהיא קלפה הקודמת לפרי, ולבוא להתגלות התורה: