# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/36/5/

וכשבא להתגלות התורה, אזי נעשה מההתגלות נשמות חדשות, כמו שכתוב: למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין – היא התורה, שיש בה שלשים ושנים נתיבות החכמה. ובתלתא שבשין – הינו אוריתא תליתאי (שבת פח). נמצא, כשהצדיק מגלה איזה דבר תורה, אזי מוריד נשמתין חדתין לכל אחד מהשומעין התורה לפי בחינתו ותפיסתו. כי התורה יש לה שני כחות: להמית ולהחיות, כמו שאמרו: ושמתם – זכה, נעשית לו סם חיים וכו’ (יומא עב: ועיין תענית ז), וכתיב (הושע יד): ישרים דרכי ה’, צדיקים ילכו בם וכו’. כך התורה של הצדיק לכל אחד כפי תפיסתו: יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה, ויש אדם שהוא, חס ושלום, להפוך, כמו שכתוב: צדיקים ילכו בם. הכל לפי הכלי שלו, הינו כפי תפיסתו, תפיסת המחין שלו. דזה הוא כלל גדול, שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפס בדבורו של הצדיק, אם לא שתקן תחלה אות ברית קדש כראוי, ואזי יכול להבין ולתפס דבורו של הצדיק. דאיתא בזהר: סלוקא דיסודא עד אבא ואמא, שהם בחינת חכמה ובינה, שהם י”ה, שהם מחין. נמצא, כשתקן אות ברית קדש כראוי, אזי המחין שלו בשלמות, ויכול להבין דבורו של הצדיק. כפי התקון של כל אחד, כך הוא השגתו: