# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/37/3/

וצריך כל אדם להכניע החמר, הינו בחינות מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבע יסודות, כמו שכתוב בזהר (בראשית דף כז.): ויקח ה’ אלקים את האדם – מאן נטל לה, מארבע יסודין דילה, דאפריש לה מתאוה דילהון. וזה נעשה על־ידי התענית, שעל־ידי התענית מחלישין הארבע יסודות, ונתבטל החמר, בחינות החמר – סכלות, חשך, שכחה, בהמה – ונתגבר ונתעלה בחינות השכל והצורה, האור והזכרון, אדם.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו:): אגרא דתעניתא צדקתא, כי צדקה רמז לאור, כמו שכתוב (מלאכי ג): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. והוא התורה, כמו שכתוב בזהר (לך לך דף עו:): שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה – דאנון רחיקין מאוריתא. והוא בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר יט): זאת התורה – אדם. וזה אותיות אדם: מ”ם סתומה הוא בחינת תענית, שהוא בחינת עולם הבא, דלית בה אכילה ושתיה (תיקון כא). ודלת הוא רמז לארבע יסודין, שנשפלים על־ידי התענית, ונתעלה השכל הרמוז באלף, כמו שכתוב (איוב לג): ואאלפך חכמה.

וזה שכתוב בזהר (בהקדמה דף יג:): נעשה אדם – על־ ידי התענית נתהוה בחינת אדם. כתיב הכא: נעשה. וכתיב התם: ושם האיש אשר עשיתי עמו. מה התם צדקה, אף כאן צדקה. [פרוש, כי בזהר מפרש שם, שעל־ידי צדקה הוא בדיוקנא דאדם, ולמד שם ממקרא זה: נעשה אדם. כתיב הכא עשיה, וכתיב התם: ושם האיש אשר עשיתי עמו וכו’, לענין צדקה וכו’. ורבנו ז”ל מביא ראיה מזה לענין תענית, כי צדקה ותענית הם בחינה אחת, כי אגרא דתעניתא צדקתא כנ”ל, ועל־ כן מבאר מזה, שעל־ידי התענית, שהוא בחינת צדקה, נעשין בגדר אדם, שהוא הדעת האמתי של התורה, שהוא בחינת אור ונפש וכו’, כי הכנעת החמר והגוף בחינת בהמה וכו’, לגבי הנפש, שהוא בחינת אדם, הוא על־ידי התענית, שהוא בחינת צדקה כנ”ל]: