# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/37/7/

וזהו פרוש: הזהרו בבני עם־הארץ. כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטקלא, האמור בזהר (סבא משפטים דף קיג ובשאר מקומות), בקלפות נגה, וקלפות נגה רוצה שישתקע שם הנפש, אזי היא נותנת אותן בתוך טפת זווגו של עם־הארץ, כדי שיתטנף הנפש ההיא ביותר. נמצא, שבני עמי־הארץ הם נפשות יקרות, אלא שהם כצפרים האחוזות בפח. מאין אנו יודעים הדר תפארתם, אלא על־ידי תורתם. כשאנו רואים שהם תלמידי־חכמים, בידוע שיש להם נפש יקרה. וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גלוי להשוחט, כי הנפש היא [בחינת תורה] כנ”ל, והתורה שהם מגלים בני עמי־הארץ, הם בחינת ניצוצות, ועולה להשכינה בבחינת מיין נוקבין, בבחינת: חזי במאי ברא קאתינא. ובשביל זה צריך לכבדם, כי על־ידי הכבוד יתגלה ביותר התורה מהתעלמותה, הינו הנפש. כי שרש הכל הוא הכבוד, כמו שכתוב: לכבודי בראתיו וכו’. והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו. וזה: הזהרו בבני עמי־הארץ – לכבדם, כדי שישתוקק התורה, שהיא הנפש, להכלל בשרשו, שהוא הכבוד, ועל־ ידי־זה: מהם תצא תורה:

וזה פרוש: דרשו ה’. על־ ידי איזה חכמה תוכל לדרש אותו. הדר מפרש: ועזו – הינו על־ידי התורה, ולא על־ידי חכמות אחרים, שהם סכלות וחשך כנגד חכמות התורה. ועל־ידי מה תזכה לחכמות התורה. בקשו פניו תמיד – על־ידי צדקה של ארץ־ישראל, כמובא במדרש (בראשית רבה פ’ מד, קהלת רבה סדר א): אין בקשת־פנים אלא צדקה, כמו שכתוב (תהלים פה): צדק לפניו יהלך. ואין תמיד אלא ארץ־ ישראל (שוחר טוב תהלים קה, ועיין ראשית חכמה שער התשובה פ’ ו), כמו שכתוב (דברים יא): תמיד עיני ה’ אלקיך בה: