# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/38/2/

ואי־אפשר לבוא לבחינת תפלין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו. כי הדבור, שהוא רוח פיו של הקדוש־ ברוך־הוא, שהוא בחינת: מלכות – פה, הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו, כמו שכתוב (קהלת א): כל הנחלים הולכים אל הים. והוא בחינת אדני, כמו שכתוב (תהלים נא): אדני שפתי תפתח. וכשפוגמין הדבור, שהוא אדני, אז על־ ידי הפגם נעשה מרוח פיו רוח סערה, כי כ”ז אותיות, כל אחד כלול מעשרה, גימטריא ר”ע. ונעשה מבחינת הדבור, הינו מבחינת אדני ר"ע אותיות, סערה. ס”ה הוא אדני, ור”ע אותיות. וזה בחינת (תהלים קמח): רוח סערה עושה דברו שעושים ומתקנים את הדבור ומעלים אותו מבחינת רוח סערה. ורוח סערה הזה הוא מקטרג הגדול, שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות, והוא אחר הדברים, שהוא יונק מהדבור, כשמוצא פתח לינק, הינו: לפתח חטאת (בראשית ד). וכתיב (מיכה ז): שמר פתחי פיך וכו’. וכמו שכתוב בזהר (וירא דף קיט:): ויהי אחר הדברים והאלקים נסה את אברהם, והוא מסער גופה דבר־נש. וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה, כי הוא בחינת: קץ כל בשר (בראשית ו) – שעושה קץ וסוף לכל בשר. ובני־אדם, שהם דנים את כל אדם לכף חובה, וחוקרים תמיד על חובות בני־אדם, הם מבחינת קץ כל בשר, כמו שכתוב (איוב כח): קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר (עיין בזוהר מקץ קצג.) – שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר, ולעורר דין ולהלשין ולקטרג, כמו שכתוב (ישעיה נז): והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל.

וצריך כל אדם לראות לאכפיא סטרא דקץ כל בשר תחת הדבור של הקדשה, כמו שכתוב בזהר (ויחי דף רלח. ובזוהר בלק דף רז.): אסרי לגפן עירה – גפן דא כנסת־ישראל, כמו שכתוב (תהלים פ): ופקד גפן זאת. וכמו שכתוב (בראשית מט): וזאת אשר דבר. וכשהוא כופף את רוחו סערה, דהינו שהוא נוטל ממנו כל הדבורים שנפלו לתוכו, אז: יקם סערה לדממה (תהלים קז):