# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/38/3/

וצריך להעלות את הדבור לשרשו, שהוא הזרוע, שהם חמש אצבעין שביד שמאל, שהם חמשה גבורות, שהם בחינת חמשת מוצאות הפה. כי עקר הדבור – על־ידי חמשת מוצאות הפה, שהם הגבורות, כמו שכתוב (שם קו): מי ימלל גבורות ה’. שעל־ידי גבורות נעשה הדבור, כמו שכתוב (שם קמה): וגבורתך ידברו. וכמו שכתוב (ירמיה כג): הלוא כה דברי כאש נאם ה’.

והתחלת עליות של הדבור הוא מראשו, הינו מהמבחר, האמת שיש בהדבור, שהוא נקרא ראש. כי יש כמה אמת, כמו שאמרו (סנהדרין צז): אמת נעשה עדרים. וכמו שכתוב (תהלים קיט): ראש דברך אמת. כי קדם תקונו היה בבחינות (דניאל ח): ותשלך אמת ארצה. ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת, מחמת שרוח סערה בלבל אותו, כמו שכתוב (תהלים קז): יעלו שמים ירדו תהומות. וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול. וזה בחינות (פסחים ג): עקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגנה מפיו. זה רמז, כשרוח סערה שולט, אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו, וצריך לעקם את הדרך: