# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/38/4/

ותקון הדבור הוא על־ ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות, שהוא בחינת לילה*, שאז שלטנותא דקץ כל בשר, כמו שכתוב: קץ שם לחשך. וכתיב (בראשית א): ולחשך קרא לילה. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (חגיגה יב:): הלומד תורה בלילה, מושכין עליו חוט של חסד ביום. חסד הוא בחינת בקר דאברהם, כמו שכתוב בזהר (מקץ דף רג ע”א): הבקר אור, דא בקר דאברהם. והאנשים שלחו, אנון מארי דדינין. המה וחמוריהם – אנון וכל סטר מסאבא, וכמו שכתוב (רות ג): שכבי עד הבקר. אזי נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור, ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש־ברוך־הוא, כמו שכתוב (תהלים פג): אלקים אל דמי לך. וכמו שכתוב (שם ל): למען יזמרך כבוד ולא ידם. ואז ברן יחד כוכבי בקר וכו’ (איוב לח).

* כמובא ב”פרי־עץ־חיים”, שער התפלין, פרק ז, על פסוק: שימני כחותם על לבך, שעל־ידי למוד התורה בלילה, אזי כאור הבקר עולה ראש המלכות (שהוא בחינות הדבור כנ”ל), ויושבת בזרוע דזעיר אנפין ומקבלת הרשימו שבחזה דזעיר אנפין, וזעיר אנפין מקבל הרשימו שלו. ועל־ידי התפלה נכנסין מחין חדשים, והרשימו יוצאין בבחינת תפלין וכו’:

וזהו (תהלים קכב): עומדות היו רגלינו. כי הדבור נקרא רגל, כמו שכתוב (ישעיה מא): צדק יקראהו לרגלו. וכמו שכתוב (תהלים נח): צדק תדברון. בשעריך ירושלים – על־ידי התורה, כפרוש רש”י (והוא מדברי רז”ל מכות י):