# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/38/6/

ומשה זכה לאור התפלין, כמו שכתוב בזהר (בהשמט’ בראשית רסב): ויתנצלו את עדים – דא תפלין. ומשה יקח את האהל – שלקח אותן האורות, מלשון (איוב כט): בהלו נרו עלי ראשי (עיין בזוהר בראשית דף נב: כי תשא דף קצד.). וזהו (שמות לד): כי קרן עור פניו. על־שם: קרן אחת היה לו במצחו (חולין ס). זה בחינת תפלין, שהוא במצח, ועל־ידי־זה: וייראו מגשת אליו. כי האיר עליהם היראה, כמו שכתוב: אז תבין יראת ה’ וכו’.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יב:): העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו מיד. כי העברה מכניס באדם רוח־שטות, ועל־ידי בושה מחזיר המחין, כמו שכתוב: אז תבין יראת ה’ כנ”ל. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים כ): מי שיש בו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. כי אדם הראשון פגם בבחינת תפלין, שהם בחינת עץ החיים, כמו שכתוב (ישעיה לח): ה’ עליהם יחיו. ודבק את עצמו באילנא דמותא, ועל־ידי־זה: ויגרש אותו מגן־עדן (בראשית ג), כי עזות־ פנים לגיהנם (אבות פ”ה). וכד תב בתיובתא כתיב (שם): ויעש להם כתנות עור – דא תפלין (כמובא בתיקונים, תיקון סט, דף קה.).

וזה פרוש (חולין ס): שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת היתה לו במצחו. כי על־ידי הקרבן, הינו על־ידי התשובה, זכה לבחינת תפלין, שהוא בחינת קרון עור הפנים.

וקין, שהיה מזהמת הנחש, כתיב בה (בראשית ד): למה נפלו פניך. שהוא בחינת אור התפלין, שהוא קרון עור הפנים. וקין הביא מפסלת, שראה חוב לכל אחד. ואיתא (במדרש תנחומא פ’ בראשית): וישם לקין אות – שזרח לו קרן, הינו כנ”ל. וזה שכתוב בקין (שם): וישב בארץ נוד קדמת עדן. פרוש, שלא זכה לעדן, על־ידי שפגם באור התפלין. וזה קדמת, ראשי־תבות: ק’רקפתא ד’לא מ’נח ת’פלין.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית ז:): מי שיש בו עזות, בידוע שנכשל באשת איש. כי קין עמד על תאומתו של הבל, כמו שכתוב (שם): ויהי בהיותם בשדה. וישראל, שעמדו על הר סיני, פסקה זהמתן, הינו זהמת הנחש. ועכו”ם, שלא עמדו, לא פסקה זהמתן (שבת קמו). וזה: בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו. רגלי דיקא, כי אין להם רגלים, כמו שכתוב (בראשית ג): על גחנך תלך. וזה שכתוב (בזהר): וישם ה’ לקין אות. [פרש רש”י:] החזיר מוראו עליהם, כמו שכתוב: וראו כל עמי הארץ. כמו שכתוב [בזהר]: כד תב בתיובתא, וישם ה’ לקין אות (תיקון סט דף קח:):