# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/4/5/

ועונותיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל לב): ותהי עונותם חקוקה על עצמותם, וכל עברה יש לה צרוף אותיות. וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו, ועל־ידי־זה מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטמאה, הינו שמכניס בחינת מלכות, שהוא בחינת דבר אחד לדור, הוא מכניס אותה בתוך העכו”ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם עבר על דבור של הלאו לא יהיה לך*, אזי מחריב הצרוף הטוב של הדבור ובונה צרוף רע, ונחקק הצרוף הזה על עצמותיו ונוקם בו, כמו שכתוב (ירמיה ה): עונותיכם הטו אלה. וכתיב (תהלים לד): תמותת רשע רעה. ועל־ידי ודוי־דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדבור של הודוי, כי הדבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב (שם לה): כל עצמותי תאמרנה. ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה ז:): בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגלגלין, עד שאמר משה: שמע ה’ קול יהודה – שבקש משה מהקדוש־ברוך־הוא, שיזכר ליהודה הודוי שהתודה, וכן הוי לה. וזה דוקא עצמותיו היו מגלגלין, על־שם ותהי עונותם חקוקה על עצמותם, ועל־ידי הודוי נתתקנו ועלו כל חד לדוכתה. ויהודה זה בחינת מלכות. רמז, שבחינת מלכות נתתקן על־ידי ודוי־ דברים, וזה נעשה על־ידי משה, שזכר משה הודוי, כי כן צריך, שיהיה הודוי לפני תלמיד־חכם, וכל תלמיד־ חכם הוא בחינת משה, כמו שאמרו: משה, שפיר קאמרת. ובזה שזכר משה הודוי, נעשה כאלו התודה עכשו לפני משה, ועל־ידי־זה נתתקן בחינת מלכות, ונחרב הצרוף הרע שנחקק על עצמותיו: