# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/4/8/

וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה כא): משל לאחד, שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה, ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומלסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך וכו’:

כי זה ידוע, שכל המדות רעות ותולדותיהן נמשכין מארבעה יסודות, מארבע מרות, כמובא במשנת חסידים: עצבות ותולדותיהן נמשכין מדומם, תאוות רעות ותולדותיהן נמשכין מצומח, דברים בטלים ותולדותיהן נמשכין מחי, גאוה ותולדותיהן נמשכין ממדבר. ומי שרוצה לילך בדרך הקדש, צריך לשבר כל המדות רעות ויספר לפני התלמיד־חכם, הינו ודוי־דברים, והתלמיד־ חכם יפרש ויברר לו דרך לפי שרש נשמתו. ויש שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים, שעל־ידי שלש בחינות אלו נתתקן הכל. ואלו הם השלש בחינות:

הבחינה הראשונה, כשרואה את הצדיק, כמו שכתוב (ישעיה ל): והיו עיניך רואות את מוריך. וזאת הבחינה מבטלת המדות רעות, הנמשכין משני היסודות דומם צומח, הינו עצבות ותולדותיה ותאוות רעות, כי צדיק הדור נקרא אם, על־שם שהוא מיניק לישראל באור תורתו, והתורה נקראת חלב, כמו שכתוב (שיר־השירים ד): דבש וחלב תחת לשונך. וזה אנו רואים בחוש, כשהתינוק הוא בעצבות ועצלות, כשרואה את אמו, הוא נתעורר בזריזות גדול לקראת אמו, הינו לשרשו.

גם אנו רואים בחוש, כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף־על־פי שיש לו תאוה גדולה לזה, אף־על־פי־כן כשרואה את אמו, הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו ומושך את עצמו לאמו. נמצא, שנתבטלין המדות רעות של שני היסודות דומם צומח על־ידי הסתכלות פני הצדיק.

וזהו: ומתירא מן הקוצים – שהוא בחינת צומח. ופחתים – שהוא בחינת דומם. וכשנזדמן לו אבוקה של אור, זה תלמיד־חכם, שהוא אביק באור התורה, ועל־ידו נצול ממדות רעות של שני יסודות דומם צומח, ואז נצול מן הקוצים ומן הפחתים:

הבחינה השניה, הצדקה שנותן לתלמיד־ חכם, שעל־ידי זה נצול ממדות רעות של שני יסודות חי מדבר, שהן בחינת חיה רעה ולסטים, שהן דברים בטלים וגאוה ותולדותיהן, כי על־ידי דברים בטלים ולשון הרע בא עניות, כמו שכתוב (שמות ד): כי מתו כל האנשים, זהו עניות. גם בגאוה אמרו (קידושין מט:): סימן לגסות הרוח – עניות, ועל־ ידי צדקה נתעשר, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (גיטין ז:): אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וענתך לא אענך – שוב אין מראין לו סימני עניות.

וזהו: כיון שעלה עמוד השחר נצול מחיה רעה ומלסטים. עמוד השחר רמז לצדקה, כמו שכתוב (ישעיה נח): כי תראה ערם וכסיתו וכו’, אז יבקע כשחר אורך. נמצא, על־ידי צדקה נצול ממדות רעות של שני יסודות, חי מדבר, שהם בחינת חיה רעה ולסטים:

הבחינה השלישית, כשמתודה ודוי־דברים לפני תלמיד חכם, שעל־ידי־זה התלמיד־ חכם מדריך אותו בדרך ישר לפי שרש נשמתו, וזה: הגיע לפרשת דרכים, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה כא): זה תלמיד־חכם, ויום המיתה, זה בחינת ודוי־ דברים לפני תלמיד־חכם. יום המיתה רמז על ודוי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מג:): כל המומתין מתודין, וזה נקרא פרשת דרכים, כי התלמיד־ חכם מפריש לו דרך לפי שרש נשמתו. אזי נצול מכלם, כי קדם שהתודה, אף־על־פי שהיה אצל התלמיד־חכם ונתן לו ממון, עדין אינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך, כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי יד), אבל כשהגיע לפרשת דרכים, זה תלמיד־ חכם ויום המיתה, הינו ודוי־ דברים לפני תלמיד־חכם, אזי נצול מכלם: