# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/4/9/

וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד־חכם ומספר לפניו כל לבו, והתלמיד־חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין, כמו שכתוב: והחכמה מאין תמצא. ועל־ ידי־זה אתה נכלל באין־סוף. וזה בחינת: זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן, שתחזיר את המלכות לאין סוף, שהוא רצון שבכל הרצונות.

כי המלכות, שהוא בחינת אותיות הדבורים, כל אות ואות מלבש בה רצון השם יתברך, שרצון השם יתברך היה, שזאת האות, יהיה לה תמונה כזו, ואות אחרת, יהיה לה תמונה אחרת. נמצא, שרצונות, הינו תמונות אותיות, הם התגלות מלכותו יתברך שמו, וכל אלו הרצונות, הינו התמונות, נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה, וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות, כי ישות הוא מחמת המלכות, שרצה הקדוש־ברוך־הוא שיתגלה מלכותו בעולם, ועל־ידי־זה ברא את העולם מאין ליש, וכל הרצונות, הינו התמונות, וכל הישות, הינו בחינת מלכות, מקבלים חיותם מרצון אין סוף, כמו שאמרו (מגילה לא.): בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש־ברוך הוא, הינו מלכותו, הינו רצונות, שם אתה מוצא ענותנותו, הינו רצון אין סוף.

וזה בחינת התפשטות הגשמיות, כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף, צריך לבטל את הישות שלו. וזהו שכתוב בזהר (יתרו דף פח:), שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה, שאז התגלות רעוא דרעוין, שהוא בחינת רצון אין סוף, שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו. וזה מחמת שבטל משה כל ישותו, כמו שכתוב (שמות טז): ונחנו מה. וזה פרוש: ויקבר אתו בגי, (דברים לד) – זה בחינת אין, כמו שכתוב (ישעיה מ): כל גיא ינשא. בארץ מואב – זה בחינת מלכות, שדוד בא ממואב, שנסתלק משה בתוך אין סוף, בתוך רצון שברצונות, בתוך רעוא דרעוין, שהוא בחינת רצון אין סוף המלבש ברצונות, בתמונות אותיות, בבחינת מלכות, כמו שאמרו: בכל מקום שאתה מוצא גדלתו, הינו מלכות, בחינת רעוין, שם אתה מוצא רעוא, רצון אין סוף.

וזה: מול בית פעור, כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (מדרש אגדה מובא בתוספות סוטה יד): למה נקרא שמו פעור, על־שם שפוער פיו. כי כשפוגמין במלכות, אזי יש לו כח לפער פיו בצרופים רעים. אבל משה, שתקן מדת המלכות, על־ידי־זה לא היה יכלת ביד פעור לפער פיו. וזה: ולא ידע איש – אפלו משה לא ידע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה יד.), כי נתבטל לגבי אין סוף. וכל זה היה במותו, אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש־ברוך־ הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר. ובשביל זה צריך שלא ישאר כן אלא עד עת שיבוא הקדוש־ברוך־ הוא בעצמו ויטל נשמתו.

וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול – זה בחמלת ה’ עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו. וכשרואה אדם התנוצצות הזאת, אף־על־גב דאיהו לא חזי – מזלה חזי (מגילה ג.), תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול, לדבק את עצמו באור אין סוף, וכשעור התגלות אין סוף, לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו, כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובבטול כחותיו, ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף, אזי הוא בבחינת: ולא ידע איש, שאפלו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו.

אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב, כדי שיתקים ישותו. נמצא, כשהוא בבחינת ושוב, אזי צריך להראות גם לדעתו, כי מתחלה, בשעת דבקות, היה נתבטל הדעת, כמו שכתוב: ולא ידע איש. וכשהוא בבחינת ושוב, ששב (לדעתו) לישותו, אז שב לדעתו. וכששב לדעתו, אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו, ואזי אין חלוק בין ה’ לאלקים, בין מדת הדין למדת הרחמים, כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון, כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות, אבל על־ידי הדבקות של אדם באין סוף, ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט, ואחר־כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת, ואחר־כך נעשה בבחינת ושוב, אזי הרשימו מראה לדעת, שידע שכלו טוב וכלו אחד.

וזה שאמר משה לדורו (דברים ד): אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלהים. כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת, הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין, בחינת: ה’ הוא האלהים:

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא לה אכלה טינא באוסיה, ואדחוהו מיא, ושדיוהו לגודא, וחרוב מנה שתין מחוזי, ואכלו מנה שתין מחוזי, ומלחו מנה שתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמה מטללתא, ויהבי למבנינהו הנך מחוזי:

רשב”ם:

כורא. דג: אכלה טינא. שרץ קטן: באוסיה. בנחיריו של דג נכנס השרץ: ואדחוהו מיא. הדיחוהו המים והשליכוהו ליבשה, כדרך ים שאינו סובל דבר מת: חרבו מנה שתין מחוזי. שהשליכוהו המים על ששים כרכים ושברן כלם, שהיה גדול כל־כך: ואכלו מנה שתין מחוזי. בעודנו לח: ומלחו מנה שתין מחוזי. אחרים, שהיו רחוקין משם, מלחו מנה ונשאוהו למקומן: מחד גלגלא דעינא. מגלגל עינו לקחו שמן תלת מאה גרבי: הוא מנסרי. לבנות מעצמות הדג אותן מחוזי שהפיל:

פרוש: ספינה – לשון חשיבות, בחינת מלכות, שרבה בר בר חנא חקר בשכלו אודות המלכות, איך בני־ישראל מעלין אותה. וחזינן האי כורא – ישראל מכנין בשם דגים, כמו שכתוב (בראשית מח): וידגו לרב בקרב הארץ. דיתבי לה אכלה טינא בנחיריו – זה בחינת תפלתן של ישראל, כמו שכתוב (ישעיה מח): ותהלתי אחטם לך. שנתערב שרץ, הינו טמאה, בתפלתו ועבודתו ובלבל אותו, ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה, עשה שלש בחינות הנ”ל, הינו התקשרות להצדיק ונתינת הצדקה וודוי דברים.

וזה פרוש: ומתה ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא. והזכיר השלש בחינות מעלא לתתא: ומתה – זה בחינת ודוי־דברים, כמו שאמרו: כל המומתין מתודין. ואדחוהו מיא – זה בחינת צדקה, כמו שכתוב (קהלת יא): שלח לחמך על פני המים, וכתיב (ישעיה לב): אשריכם זרעי על כל מים. ושדיוהו לגודא – הצדיק נקרא גודא, לשון גדר, שהוא גודר פרצותיהן של ישראל (יחזקאל כב, ישעיה נח), וזה: ושדיוהו לגודא – שהקריב את עצמו לצדיק.

ועל־ידי שלש בחינות אלו: וחרוב מנה שתין מחוזא – שעל־ידי המיתה, הינו ודוי־דברים, העלה את המלכות מבין הסטרא־אחרא, והצדיק הורה לו את הדרך הישר, כמו שכתוב בהפטרת בראשית (ישעיה מב): אחריב הרים וגבעות – רמז על חרבן ממשלת העכו”ם. והולכתי עורים בדרך לא ידעו – זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר, זה בחינת פרשת דרכים, כנזכר לעיל, ושתין מחוזא רמז על עלית המלכות, דכתיב בה (שיר־ השירים ו): ששים המה מלכות. ואכלו מנה שתין מחוזא – רמז על שני מדות רעות של חי מדבר, שעל־ידו בא עניות כנ”ל, ועל־ידי צדקה מתקן אותם וימשיך שפע. וזה: אכלו מנה. ושתין מחוזא – רמז על בחינת ששים גבורים, שמשם בא פרנסה, כמו שאמרו: גבורות גשמים (ברכות לג. תענית ב. ע”ש).

ומלחו מנה שתין מחוזא – זה רמז על תקון שני מדות רעות, דומם צומח, על־ידי קרבתו להצדיק, כי הצדיק הוא ברית מלח עולם. גם עצבות ותאוות באים מדמים עכורים, ועל־ידי מלח פולט הדמים רעים. ושתין מחוזא זה רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים שהם ביד הצדיק, כמו שכתוב (משלי י): ברכות לראש צדיק.

ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא – גרבי משחא זה בחינות הדעת, כי שמן משחת קדש (שמות ל) זה בחינת שכל. ותלת מאה זה בחינת משה, שהוא בחינת מה שהצדיק מקטין את עצמו בבחינת מה. בשלש בחינות צריך להקטין את עצמו, כמו שכתוב (ירמיה ט): אל יתהלל חכם, גבור ועשיר.

נמצא, שבכל בחינה מאלו שלש בחינות הוא נעשה מה, ועל־ידי־זה יש לו התפשטות הגשמיות, ומדבק באור אין סוף, שאין שם שום שנוי רצון, אלא ה’ הוא האלקים כנ”ל, הינו כלו הטוב והמטיב. וזה בחינת חד גלגלא דעינא, כמובא באדרא (נשא דף קלז:): ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי, זה בחינת כלו הטוב והמטיב. נמצא, כשהצדיק עושה עצמו מה, מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי, הינו לאין סוף. ואחר־כך, כשחוזר, בבחינת רצוא ושוב, אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך ה”מה” שלו, ונעשה ממה מאה, כמו שאמרו: אל תקרי מה, אלא מאה, ונעשה תלת מאה מתלת מה, וממשיך אור הזה לדעתו ולשכלו, הינו גרבי דמשחא, שהוא בחינת שכל כנ”ל. אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו, שידע האחדות, שה’ הוא האלהים, ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא:

כי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא וקחזינן דהוי מנסרא מגרמיהו לבנינה הנך מחוזא – כי מאחורי הקדשה, שהם שנים־עשר שבטים, שעל־ידם נתתקן מלכות הנ"ל, ואחריהם הוא הטמאה, ויש בני־אדם, שיוצאין מהקדשה. וזה שספר התנא, שהדר וחזר לעין באלו שהם בתר תריסר ירחי שתא, שהם אחורי שנים־עשר שבטים דקדשה, שיוצאין מכלל ישראל על־ ידי מעשיהם הרעים. וחזינן דהוו מנסרי מגרמיהו – הינו שעל־ידי מעשיהם הרעים, החקוקים על עצמותם, והחקיקה עובר מעבר לעבר כנסירה ממש. אבל על־ידי שאיש הישראלי הנ”ל נתעורר בתשובה על־ידי שרץ קטן שבנחיריו, על־ידי שהרגיש טמאה קטנה שמבלבלת אותו, על־ידי תשובתו גורם, שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדשה, ויהבי לבנינא הנך מחוזא – שעוזרים גם הם לעובדי השם, שיבנו הנך מחוזא הנ”ל:

וזה פרוש: אנכי ה’ אלהיך. פרוש, הן ה' הן אלהיך תבין שכל זאת אנכי, הינו שתקים: בה’ אהלל דבר, באלהים אהלל דבר, הינו כלו הטוב והמטיב כנ”ל. אשר הוצאתיך מארץ מצרים – דאיתא במדרש (בראשית פ' טז), כי כל הגליות נקראים על־שם גלות מצרים, מפני שהם מצרים לישראל, הינו שעל־ידי הצדיק נתבטל מלכותם וממשלתם של העכו”ם, כי על־ידי־זה עולה מתוכם מלכות דקדשה כנ”ל. מבית עבדים – זה רמז על בטול המדות רעות של ארבע יסודות, המכנים בשם עבדים, כי כל הארבע יסודות הם מתחת גלגל הירח, והירח מכנה בשם עבד, כמובא בזהר (וישב דף קפא:) הנה ישכיל עבדי, דא סהרא, פרוש על־ידי הצדיק עולה המלכות מן הסטרא־אחרא, ונתבטלים המדות רעות, ועל־ידי־זה האדם בא לבחינת עולם הבא, לבחינת: בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר: