# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/49/1/

כי קדם הבריאה היה אור הקדוש־ברוך־ הוא אין סוף, ורצה הקדוש־ ברוך־הוא שיתגלה מלכותו, ואין מלך בלא עם, והצרך לברא בני־אדם, שיקבלו על מלכותו. והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על־ידי המדות, שעל־ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג. וצמצם את האור אין סוף לצדדין, ונשאר חלל פנוי, ובתוך החלל הפנוי ברא העולמות (כמבואר בע”ח בתחילתו בהיכל א ענף ג), והן הן מדותיו. והלב הוא הציר של המדות, הינו החכמה שבלב, כמו שכתוב (שמות לא): ובלב כל חכם לב וכו’. ועקר היצירה היתה בחכמה, כמו שכתוב (תהלים קד): כלם בחכמה עשית. נמצא, שהלב הוא הציר, כמו שכתוב (שם עג): צור לבבי. ואית יצירה לטב ולביש, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות סא): וייצר – בשני יודין וכו’. והם שני יצרין: יצר טוב ויצר הרע, הינו: מחשבות טובות הם יצר טוב, ומחשבות רעות הם יצר הרע. כי עקר היצרים הם המחשבות והחכמות שבלב, כמו שכתוב (בראשית ו): כי יצר מחשבות לבו וכו’. וכשאדם חושב במחשבות רעות, הוא מטמטם את החלל של הבריאה, ששם התגלות המדות, כי הלב הוא צור העולמים, הינו צור המדות, כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי אי אפשר להתגלות מהמדות, כי אור להביותו הוא עד אין סוף, הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו.

וצריך לצמצם ההתלהבות, כדי שישאר בלב חלל, כמו שכתוב (תהלים קט): ולבי חלל בקרבי. ועל־ידי הצמצום של ההתלהבות יוכל לבוא להתגלות מהמדות, הינו לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה. ומחשבות טובות שבלב הן יצרין טבין, שעל־ידן נתגלין פעלות ומדות טובות, והינו יצירה לטב. וכשחושב מחשבות רעות, הוא מטמטם הלב, בבחינת ערלת לב, ומקלקל את הבריאה, הינו החכמה שבלב. כי היצר הרע הוא טפשות הלב, כמו שכתוב (דברים י): ומלתם את ערלת לבבכם, ותרגומו: ית טפשות לבכון, וטפשות הוא קלקול הבריאה, שהיא על־ ידי החכמה. נמצא, כשאדם חושב מחשבות טובות בלבו איך לעבד את השם יתברך, בזה נעשה לבו בבחינת: צור לבבי, ובבחינת: ולבי חלל בקרבי, שבתוך החלל יתגלו פעלותיו, ועל־ידי פעלותיו ומדותיו הטובים יתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה: וזה פרוש (תהלים פז): ושרים כחוללים וכו’. ושרים זה בחינת התגלות מלכות, בחינת: שרה על העולם כלו (ברכות יג), בחינת (זכריה יד): והיה ה’ למלך וכו’. כחוללים כל מעיני בך – הינו לפי החלל שנעשה על־ידי מחשבותיו הקדושים, כן התגלות מלכותו: