# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/54/4/

וכדי לשמר הזכרון הנ”ל צריך לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע עין, לבחינת מיתת הלב. כי עקר הזכרון תולה בעין, בבחינת (שמות יג): ולזכרון בין עיניך. כי השכחה בא על־ידי רע עין, על־ידי מיתת הלב, בבחינת (תהלים לא): נשכחתי כמת מלב. כי רע עין ומיתת הלב הם בחינה אחת, כי שורינא דעינא בלבא תליא (כשרז”ל ע”ז כח:). ועל־כן נבל, שהיה רע עין, נאמר בו (שמואל–א כה): וימת לבו בקרבו. ומיתת הלב היא בחינת שברי לוחות. לב הוא בחינת לוחות, בבחינת (משלי ג): כתבם על לוח לבך. ושכחה היא על־ידי שברי לוחות, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד): אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות, לא היתה שכחה בעולם. נמצא, שעקר השכחה היא על־ידי רע עין, שהוא בחינת מיתת הלב, שהיא בחינת שברי לוחות, שמשם עקר השכחה כנ”ל.

ואבשלום, שהיה עינו רעה במלכות אביו, על־ידי־זה נאמר בו מיתת הלב, שנאמר (שמואל–ב יח): ויקח שלשה שבטים ויתקעם בלב אבשלום. ועל־כן לא הניח בן זכר (שם וע’ סוטה יא), כי פגם בזכרון, על־ידי רע עין כנ”ל. ודוד המלך, עליו השלום, ברח אז ממלכותו מפני אבשלום, וקלל אותו שמעי בן גרא, ואמר (שם טז): אולי יראה ה’ בעיני. בעיני דיקא, כי מי שרואה שנופל לרע עין, אם אינו מרגיש בעצמו שיוכל לעמד בזה להנצל ממנו, צריך לברח ממנו. אבל מי שיכול לתקן, אזי צריך לתקן. וצריך לראות מהות בחינת הרע עין, כדי לידע השרש שצריך לתקן על־ידו, כי יש כמה בחינות רע עין, וכשנופל לרע עין של התנשאות, שעינו צרה בהתנשאות של חברו, צריך להכניע בהשרש של ההתנשאות, הינו בשרש המלכות, שהוא בחינת משיח, והוא שרש המלכות, בבחינת (שמואל–א ב): ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו. והוא בחינת טוב עין, בבחינת (שם טז): יפה עינים וטב ראי, הנאמר בדוד, שהוא משיח:

(לשון הגמרא נדה כד):

תניא אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי. פעם אחת נפתחה מערה מתחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חטמי. כשחזרתי לאחורי, אמרו: עין של אבשלום הוה:

וזה שאמר אבא שאול: קובר מתים הייתי. כי אבא שאול השתדל לתקן תמיד את הרע עין, הנקרא מיתה, כנזכר לעיל. פעם אחת נפתחה מערה מתחתי. מערה – הינו בחינת דבקות, בחינת: כמער איש וליות (מלכים–א ז). מתחתי – הינו בחינת אמת, בבחינת (תהלים פה): אמת מארץ תצמח, כי טוב עין הוא יברך (משלי כב), והברכות הם בחינת אמת, כמו שכתוב (ישעיה סה): המתברך בארץ יתברך באלקי אמן. וזה שאמר אבא שאול, שעל־ידי האמת שלו נפתחה לו דבקות. ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חטמי – הינו מחמת הדבקות העמדתי עצמי בסכנה לכנס בגלגל עינו של מת, הינו ברע עין, עד שהצרכתי להשתמש בבחינת משיח כדי להכניע את הרע עין. וזה: עד חטמי, שהוא בחינת: רוח אפנו משיח ה’ (איכה ד).

וכשחזרתי לאחורי אמרו לי: עינו של אבשלום היתה – הינו שאבשלום נפל לבחינת הרע עין הזה. וזהו: כשחזרתי לאחורי, הינו אחר התקון, שחזרתי בחינת משיח למקומו, לבחינת אחורי, כי שם שרש המלך המשיח, בבחינת (שה”ש ז): מלך אסור ברהטים, ברהיטי מחין (תיקון ו דף כא). אסור, הינו בחינת קשר של תפלין, שהיא בחינת אחורי, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ז): וראית את אחורי זה קשר של תפלין. וזה (שמואל–א כה): והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, הנאמר בדוד, הינו קשר של תפלין, כי תפלין הם בחינת חיים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (מנחות מד): כל המניח תפלין, זוכה לחיים, שנאמר: ה’ עליהם יחיו. ועל־כן לא אמרו לו שעינו של אבשלום היתה עד שחזר לאחוריו, כי אלו היה יודע מקדם מזה, אפשר לא היה מסכן עצמו כל־כך לכנס ברע עין כזה, כי הוא סכנה גדולה: