# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/55/5/

וזהו בחינת עפר ואפר הנאמר בפרה, כי בחינת התפלה צריכה לבחינת עפר ואפר, כי צריך להכניע הרע, הן בפרט הן בכלל, תחת הטוב, בבחינת (מלאכי ג): ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וזה בחינת אפר שיש בבחינת התפלה. ורגל זה בחינת תפלה, בבחינת (תהלים כו): רגלי עמדה וכו’. הרע שבפרט, הינו גופו המגשם וחמרו, יבטל בשעת תפלה, כמו חסידים הראשונים, שהיה להם בשעת תפלה התפשטות הגשמיות.

והרע שבכלל, הינו התפלות של פושעי ישראל שמתפלל עמהם, יבטל הרע שלהם, ויעשה מהרע כסא לקדשה, וזה בחינת אפר שבתפלה. ועפר שבתפלה, הינו שיקשר את עצמו בכלל ובפרט עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר, ויעורר אותם בתפלתו שיתפללו עמו, בבחינת (ישעיה כו): הקיצו ורננו שוכני עפר. וזהו (איכה ג): יתן בעפר פיהו, כלומר, שיקשר דבורו עם שוכני עפר כנ”ל. וזהו שאמר אברהם בתפלתו (בראשית יח): הנה נא הואלתי לדבר אל ה’, ואנכי עפר ואפר. כי זה צריך לבחינת התפלה.

וזהו נקרא תפלה בצבור, כי אותיות צבר ראשי־ תבות צ'דיקים, ב'ינונים, ר'שעים. בינוני הוא המתפלל, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (קידושין מ:): לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי וכו’. צדיקים, זהו בחינת עפר. רשעים, זהו בחינת אפר כנ”ל. ולעורר שוכני עפר, זה יש בפרט ובכלל. בפרט, הינו חלקי נפש־רוח־נשמה שלו, שבאו כבר בגלגול ונתקן. ובכלל, הינו נפש־ רוח־נשמה של שוכני עפר אחרים, לעורר אותם שיתפללו עמו.

וזהו בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה, שכל ענינה שבעה, הינו כמובא (בזוהר אחרי דף עו: ובמדבר־רבה פ’ יט): שבעה כבוסין, שבעה כהנים וכו’, זהו בחינת תפלה, בחינת (תהלים קיט): שבע ביום הללתיך: