# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/55/7/

וכל זה צריך המתפלל לתקן בתפלתו: להעלות את הנופלים באמונות כזביות, להעלותם בתפלתו לאמונה אמתית, שהיא התפלה, ולקבע בלבם אמונה שלמה, ולתקן את לב המחקרים החכמי פילוסופיא, שיוכל לבם להכיל את שכלם, שלא יחטיא אותם, בבחינת: בלבי צפנתי וכו’. וזה נעשה על־ידי כונת הלב שבתפלה, מתקן את לבם. ולהפך כל הבזיונות והחרפות, להפך לכבוד.

כי כשאדם עומד בהיכל המלך ומבטל את עצמו מכל וכל, ואין רואה שום דבר אלא את המלך רואה, בודאי כששומע איזהו חרפה ובזוי, הוא מפרש את החרפה והבזוי לפרוש של כבוד להמלך, כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך ויבזה את המלך, אלא בודאי אלו דברים הם דבורי כבוד. ומתבונן בהדבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם כבוד להמלך. ואין לחשב, שמא אלו החרפות עליו נאמרים. זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו. וזהו (תהלים כט): ובהיכלו כלו אומר כבוד – כל האמירות צריך לצרפם להתהוות מהם כבוד. ובשעת התפלה האדם עומד בהיכל המלך, בבחינת (שם נא): אדני שפתי תפתח. “אדני” זהו “היכל” (תי’ יח דף לא:). בכן צריך לעשות מכל הבזיונות צרופי כבוד להמלך: