# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/56/3/

וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינות (פסחים פז:): הרבנות מקברת את בעליה. כי כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו הוא בחינת צופה, שמטל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו, שיש לו בחינת מלכות עליהם. ואם הוא מזהיר ומוכיח אותם, אזי הוא עושה את שלו, ומציל את נפשו, כמו שנאמר (יחזקאל ג): צפה נתתיך לבית ישראל וכו’, ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו וכו’, הוא בעונו ימות, ואתה את נפשך הצלת. אבל אם אינו מזהיר ומוכיח אותם, אזי הענש עליו (כ”ש שם). ועל־כן הרבנות מקברת את בעליה, ועל־כן צריך לראות להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, דהינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם.

אך איך אפשר לו להזהיר ולהוכיח אותם, כי אינו יודע מה שצריך להם וגם אינם אצלו להוכיח אותם, ועל־כן צריכין לזה דעת, כדי לידע איך להוכיחם. ולבוא לדעת הזה הוא גם־כן על־ידי אריכת ימים בעצמו, וזה שאומרים העולם, שאינו יודע מחייו, כי עקר הידיעה הוא מחיים, מאריכות ימים:

כי לבוא לאריכות ימים הוא על־ידי עסק התורה, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא (תיקון י דף כה:), וכמו כשצריכין לקרות את אחד, קורין אותו בשמו, כן כשצריכין לקרות את חי החיים כדי להמשיך ממנו חיים ואריכות ימים, צריך לקרות אותו בשמו, כביכול, ושמו הוא התורה כנ”ל. נמצא, שעל־ידי עסק התורה קורין את האריכות ימים. ועל־כן מזהר המלך על עסק התורה ביותר מכל העולם, מחמת שהוא צריך לקרות את האריכות ימים לתוך המלכות כנ”ל. וזה שכתוב בפרשת המלך (דברים יז): והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען יאריך ימים על ממלכתו. וזה: וקרא בו כל ימי חייו – וקרא בו דיקא, הינו שעל־ידי עסק התורה הוא קורא את החיים כנ”ל. וזה: ימי חייו – ימי חייו דיקא, כי כשמקבלין את החיות, צריך לקבלם במדה, כי בלא מדה וצמצום אי אפשר לקבל את החיות מהשם יתברך, מחמת רבוי אור, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, על־כן צריך לקבל החיות במדה. וזה זוכין על־ ידי עסק התורה.

כי התורה היא שמו של הקדוש־ברוך־הוא, והשם הוא הכלי של הדבר, שבשם הזה נגבל החיות של הדבר הזה, כמו שכתוב (בראשית ב): נפש חיה הוא שמו. שבשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר. ועל־כן כשקורין את האדם בשמו, הוא מזמן תכף אצלו, מחמת שבשם נגבל כל הנפש והחיות שלו. וכן התורה הוא שמו של הקדוש־ברוך־הוא, הינו ששם נגבל החיות מחי החיים, כי התורה היא בחינת מדות, כי יש בהתורה אותיות ותבות ופסוקים ופרשיות וסדרים, שהם בחינת מדות, שבהם נגבל החיות במדה, ועל־כן על־ידי התורה, שהוא שמו של הקדוש־ברוך־הוא, שהוא בחינת מדות, יכולים לקבל את החיות, כי על־ידי התורה קורים את החיים, וממשיכין את החיות לתוך המדות, שהם בחינת ימים. וזה שכתוב (תהלים לט): ומדת ימי מה היא. הינו שהתורה, שהיא בחינת מה, כמו שכתוב (דברים ו): מה העדות והחקים והמשפטים, היא בחינת מדות וימים כנ”ל, שעל־ידה קורין את החיות לתוך המדות והימים, שבלא זה לא היה אפשר לקבל את החיות, מחמת רבוי אור. וזה: וקרא בו כל ימי חייו – שעל־ידי התורה קורא את החיות לתוך הימים והמדות כנ”ל.

ועל־כן צריך לעסק בתורה בפה דיקא, כי כשצריכין לקרות את אחד בשמו, צריך לקרותו בפה דיקא, ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא. כן אי אפשר לקרות את חי החיים בשמו כי־אם על־ידי הפה, ולא על־ידי המחשבה לבדה. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד): כי חיים הם למוצאיהם – למוציאיהם בפה. למוציאיהם בפה דיקא, שעל־ידי־זה זוכה לחיים כנ”ל. נמצא, על־ידי עסק התורה ממשיכין אריכות ימים, ואז זוכה לדעת, כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות, כמו שכתוב (קהלת ז): החכמה תחיה את בעליה. כי השכל הוא עקר החיות. ועל־ ידי־זה הדעת יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח:

כי יש שני הסתרות, וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם־כן קשה מאד למצאו, אך אף־על־פי־ כן כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר ליגע ולחתר, עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו, אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה, דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, אזי אי אפשר כלל למצא אותו, מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך. וזה בחינת (דברים לא): ואנכי הסתר אסתיר. דהינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר, ואזי בודאי אינו יכול למצא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ”ל.

אבל באמת אפלו בכל ההסתרות, ואפלו בההסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלבש השם יתברך, כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל, ועל־כן בודאי בכל הדברים ובכל המעשים ובכל המחשבות מלבש שם השם יתברך, כביכול. ואפלו אם, חס ושלום, עושין דבר עברה, שהוא שלא כרצון השם יתברך, עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול. והתורה היא החיות של כל דבר, נמצא, שבכל הדברים ובכל המחשבות, אפלו מחשבה דבור ומעשה של עברה, חס ושלום, יש שם גם־כן התלבשות התורה, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול, בבחינת הסתרות:

כי עבר ושנה – נעשה לו כהתר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו:), דהינו שעל־ידי העברות הוא מהפך דברי אלקים חיים ועושה צרופים אחרים בתורה, עד שנעשה מאסור התר, כמו שכתוב (ישעיה ה): הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע וכו’. נמצא, שאפלו בתוך העברות מלבש שם חיות השם יתברך, דהינו אותיות התורה, רק שהוא בהעלם, דהינו שמחמת העברות הפך הצרופים של התורה, עד שנעשה מאסור התר, כנזכר לעיל: עבר ושנה נעשה לו כהתר. וזה בחינת הסתרה אחת. וכשהשם יתברך נסתר ממנו בהסתרה אחת, דהינו בחינה הנ”ל שנעשה לו כהתר, גם־כן קשה מאד למצאו, מאחר שכבר נעשה לו כהתר, אבל עם כל זה אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך שמו, מאחר שעל־כל־פנים יודע שנעשה לו כהתר. על־כן, אף שהשם יתברך נסתר ממנו וכבר נעשה לו העברות כהתר, עם כל זה אפשר שישיב אל לבו זה בעצמו, דהינו מה שנפל והגיע לבחינת נעשה לו כהתר, ויבקש ויחתר עד שיצא מזה, מאחר שעל־כל־פנים יודע מזה שנעשה לו כהתר.

אבל דע, שיש עוד בחינת הסתרה בתוך הסתרה, דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת, שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שנהפך אצלו האסור להתר, רק כל הדברים רעים דומות לו למישור גמור, חס ושלום. הינו אם, חס ושלום, אחר שעבר ושנה עושה יותר עברות, חס ושלום, אזי נסתר ממנו אפלו זאת שיודע שנעשה לו כהתר, רק שאינו יודע כלל משום נדנוד אסור, והכל הוא ישר בעיניו, וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה – שההסתרה בעצמה נסתרת כנ”ל. ובאמת גם בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו אותיות התורה, כי בלעדיו אין חיות לשום דבר כנ”ל, רק שעל־ ידי רבוי העברות הפך דברי אלקים חיים לגמרי, עד שנהפך אצלו מחכמות התורה לפתיות, עד שאינו יודע כלל אפלו זה בעצמו שנעשה לו כהתר כנ”ל, שזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ”ל.

על־כן צריך לגלות ההסתרות הנ”ל, וזה על־ידי שממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שהוא בחינת דעת כנ”ל, ועל־ידי זה הדעת יוכל לידע, שאפלו בתוך ההסתרה בעצמה, ואפלו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו התורה. ומאחר שיודע, שאפלו בתוך ההסתרות יש שם השם יתברך, מזה בעצמו נתגלין ההסתרות, ונעשה מהם תורה. ואפלו מהסתרה שבתוך הסתרה נעשה תורה, כי באמת גם שם מלבש השם יתברך, הינו תורה כנ”ל, רק מחמת שלא היו יודעין שהשם יתברך נסתר שם, זה בעצמו הוא בחינת ההסתרות, ותכף כשיודעין שהשם יתברך נסתר שם, על־ידי־זה בעצמו נתהפכה ההסתרה שבתוך הסתרה, ונעשה ממנה דעת, והחזרה התורה שנסתר כאן לדעת, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר שם. וכיון שנחזר ההסתרה שבתוך הסתרה לדעת ונעשה ממנה תורה, אזי התורה בעצמה מוכיחה אותם, בבחינת: אוריתא מכרזת קמיהו: עד מתי פתים תאהבו פתי (זוהר שמיני דף לו, אחרי נח, נשא קכו).

כי באמת התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד, כמו שכתוב (משלי א): בראש המיות תקרא וכו’ עד מתי פתים תאהבו וכו’, רק שאינו שומע קול הכרוז של התורה מחמת ההסתרות הנ”ל, ומאחר שנתגלו ונחזרו ההסתרות, ונעשה מהם תורה על־ידי הדעת כנ”ל, אזי תכף כשנעשה מהם תורה, התורה בעצמה מוכיחה אותם: עד מתי פתים וכו’, כנ”ל. וזה שכתוב (שם לא): פיה פתחה בחכמה – שעל־ידי החכמה ודעת הנ”ל, שעל־ידי־זה מגלין ההסתרות ועושין מהם תורה כנ”ל, על־ידי־זה: פיה פתחה. הינו בחינת אוריתא מכרזת קמיהו – שהתורה בעצמה פותחת פיה ומוכיחה אותם כנ”ל. נמצא, שעל־ידי עסק התורה, שעל־ידה ממשיכין אריכות ימים לתוך המלכות, כי על־ידה ממשיכין החיות לתוך הימים והמדות כנ”ל, ועל־ידי־זה זוכין לדעת כנ”ל, על־ידי־זה יכולין להוכיח אפלו את הרחוקים מאד מהשם יתברך, בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ”ל:

וזה פרוש: ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים וכו’ (אסתר ב). מרדכי – זה בחינת המלכות כנ”ל. ובכל יום ויום – זה בחינת התורה, שעל־ידה ממשיכין החיות להימים והמדות כנ”ל. חצר בית – זה בחינת חיצוניות ופנימיות, הינו מחשבות ודבורים, שבכלם נסתר השם יתברך שם, אף המחשבות והדבורים של הרחוקים מהשם יתברך.

וזה: חצר בית הנשים – מלשון שנשו וקפצו ממקומו של עולם, שנתרחקו מהשם יתברך. ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך, אך שכבר שכחו אותו יתברך, וזה: הנשים – לשון שכחה, כמו שכתוב (בראשית מא): כי נשני אלקים וכו’, שכבר שכחו את השם יתברך. ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך, אך שנשתה גבורתם, ואין לאל ידם להתגבר על יצרם. ובשביל זה נקראים בשם נשים, מחמת שלש בחינות הנ”ל: בחינת שנשו וקפצו וכו’, ויש שהם בבחינת שכחה וכו’, ויש שהם בבחינת נשתה גבורתם כנ”ל, ועל־ידי כל זה הם רחוקים מהשם יתברך, והשם יתברך נסתר מהם בבחינת הסתרות הנ”ל. ומרדכי, הינו בחינת המלכות, הוא יכול להוכיח ולהזהיר אותם על־ידי עסק התורה, שהוא בחינת ימים ומדות כנ”ל, שעל־ידי־זה זוכין לדעת, שעל־ידי הדעת הזה מגלין ההסתרה שבתוך הסתרה ועושין ממנה תורה כנ”ל, ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ”ל.

וזה: לדעת את שלום אסתר – שעל־ידי־ זה עושה דעת מהסתרה שבתוך הסתרה, שהיא בחינת אסתר, בחינת: הסתר אסתיר. וזה: ומה יעשה בה – שעושה מההסתרה בחינת מה, הינו תורה, כמו שכתוב: מה העדות וכו' כנ"ל, כי מזה בעצמו שיודע שגם בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה יש שם השם יתברך, מזה בעצמו נעשה דעת, דהינו תורה, ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל.

וזה בעצמו בחינת התוכחה, שמטל עליו להזהיר ולהוכיח כנ”ל, כי גורם על־ ידי הדעת שהתורה תוכיח אותם כנ”ל, ועל־ידי התוכחה הזאת הוא ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינת הרבנות מקברת את בעליה. שזהו כשאין מוכיח את האנשים שיש לו ממשלה עליהם וכו’ כנ”ל. אבל על־ידי עסק התורה הנ”ל, שעל־ידי־זה ממשיך חיים ואריכות ימים, בחינת דעת וכו’ עד אשר אוריתא מכרזת קמיהו ומוכיחה אותם, נמצא שיוצא ידי תוכחה, אזי אין הרבנות והמלכות מזקת לו כנ”ל, כי ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות על־ידי התוכחה כנ”ל. נמצא, שעל־ידי אריכות ימים, שהוא בחינת דעת, שממשיכין על־ידי התורה, על־ידי־זה בעצמו ממשיכין אריכות ימים הנ”ל לתוך המלכות כנ”ל: