# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/56/8/

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין לח): את המן אכלו ארבעים שנה, והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום. אלא עגה שהוציאו ממצרים, טעמו בה טעם מן. כי באמת המן, שהוא בחינת הדעת, היה ראוי שיאכלו אותו ארבעים שנה בשלמות, כי ארבעים הוא בחינת בינה ודעת כנ”ל, דהינו תכף שיצאו ממצרים ונתגלה הדעת, היה ראוי שיאכלו המן תכף. ועל זה תרצו רבותינו זכרונם לברכה: עגה שהוציאו ממצרים, הינו המצות, טעמו בה טעם מן, כי השלום תלוי בדעת וכנ”ל, ומחלקת הוא הפך הדעת. אך יש מחלקת שהוא לשם שמים, שהוא באמת דעת גדול מאד, יותר מהדעת של שלום, כי באמת זה המחלקת היא אהבה ושלום גדול, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (קידושין ל:): את והב בסופה – לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ”ה): מחלקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים. הינו שבאמת היא אהבה כנ”ל, וזה: סופה להתקים, בחינת אהבה, כמו שכתוב (במדבר כא): את והב בסופה כנ”ל. וזה בחינת משה, כי משה הוא בחינת הדעת, שהוא בחינת מחלקת לשם שמים, ועל־כן משה הוא ראשי־תבות מ’חלקת ש’מאי ה’לל, שהם בחינת מחלקת לשם שמים. ועל־כן היה גאלת מצרים על־ידי משה, כי עקר הגאלה – על־ידי הדעת, כמו שכתוב (שמות טז): וידעתם כי ה’ הוציא אתכם וכו’ (ויקרא כג). למען ידעו וכו’.

וזה בחינת עגה, דהינו מצות, שהוציאו ממצרים, כי מצה היא בחינת מחלקת, כמו שכתוב (ישעיה מא): אנשי מצתך יהיו כאין. וזהו: שהוציאו ממצרים – שהוציאו דיקא, כי במצרים, שהיה הדעת בגלות, בודאי לא היה מחלקת לשם שמים, כי זה תלוי בדעת כנ”ל. וזה: עגה שהוציאו ממצרים, הינו שהמצה, שהיא בחינת מחלקת, שהוציאו ממצרים, ששם היה הדעת בגלות, טעמו בהם טעם מן, כי לאחר שהוציאו בחינת המחלקת מן הגלות מצרים, היה בהם טעם מן, שהיא בחינת דעת גדול, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל:

וזה בחינת (שמות טז): לחם מן השמים, הנאמר במן, לשון מלחמה, כמו שכתוב (תהלים לה): לחם את לחמי, בחינת מחלקת. הינו שהמן, שהוא הדעת, הוא בחינת מחלקת לשם שמים כנ”ל. ועל־כן דתן ואבירם, שחלקו על משה, שהוא הדעת, פגמו גם־כן בהמן והותירו ממנו (מ”ר שמות פ’ א ובפ’ כה והובא בפירש”י בשלח), כי המן הוא בחינת הדעת, בחינת משה כנ”ל.

וזה שכתוב בזהר הקדוש (תצוה דף קפג:), כי מצה היא אסותא, כי מצה, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, בחינת דעת, בחינת שלום כנ”ל, הוא רפואה. כי שלום הוא רפואה, כמו שכתוב (ישעיה נז): שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו. כי עקר החולאת, חס ושלום, הוא מחמת העדר השלום, הינו מחלקת היסודות, שיסוד אחד מתגבר על חברו, ושלום הוא רפואה.

וזה שנקרא מצה לחם עני (דברים טז), כי אין עני אלא מן הדעת (נדרים מא), וזה בחינת חולה, כמו שכתוב (שמואל–ב יג): מדוע אתה ככה דל בן המלך, ומצה היא אסותא כנ”ל, וזה לחם עני, שהוא רפואה להעני כנ”ל: