# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/56/9/

ולבוא למחלקת לשם שמים צריך לזכך ולטהר את השמים, שלא יהיה בבחינת (ישעיה נ): אלביש שמים קדרות. ולזכך ולטהר את השמים היא על־ ידי אנחה באמת, כי יש בלב רוח הדופק, שהיא מתחלת התולדה, והוא נושא עליו כל הלחות וכל הדמים וכל המיצות (שקורין זאפטין). והרוח הדופק הזה הולך ונוקש בכל האיברים, ועל־ ידי הליכתו ונשובו בהם הוא מנענע ומנשב ומנפץ אותם מן העפוש, שלא יתעפשו ולא יתקלקלו, כמו הרוח המנשב בים, שהוא מנפץ ומנשב ומהפך ומגיס המים, שלא יתעפשו ולא יתקלקלו. ועקר נשוב הרוח הדופק – בהידים, כי מחמת שהידים עסקניות, צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר. ועל־כן הדאקטר, כשמניח ידו על הדפק, יודע כל ענין החולה, מחמת ששם בידים עקר הלוך הרוח הדופק של הלב, שהוא נושא הכל עליו כנ”ל. וצריך שילך זה הרוח הדופק תנועה מסדרת כתקונו וכסדורו.

ויש נחש, שעל־ידה בא עצבות רוח, הינו בחינת ל”ט מלאכות, שהוא זהמת הנחש, על־ידי־זה בא עצבות רוח, ועל־ידי עצבות רוח אין הרוח דופק כסדורו, ואזי נעשים האיברים כבדים, מחמת שאין רוח הדופק מנשב בהם כסדר, ואזי הידים בבחינת (שמות יז): וידי משה כבדים, כי עקר הכבדות בהידים, ששם עקר רוח הדופק כנ”ל. וזה בחינת עצבון ידים, כי עקר מזיק העצבות רוח להידים כנ”ל, וכשהאיברים כבדים, אזי מכבידין יותר על הרוח הדופק ונחלש עוד יותר, ועל־ידי שנחלש יותר הרוח הדופק, נעשים האיברים כבדים עוד יותר. וכן על־ידי שנעשים האיברים עוד יותר כבדים, נחלש הרוח הדופק עוד יותר ויותר, וכן חוזרת חלילה, עד שיוצאת נפשו, חס ושלום. ועל־ידי האנחה הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק, ונצול מהעצבות רוח, וחוזר הרוח הדופק ומנשב כסדר בכל האיברים, ובפרט בהידים, ועל־ידי־זה מזכך את השמים, כי הידים הם בחינת שמים – אש ומים, שהם בחינת יד ימין ויד שמאל.

וזה (איכה ג): נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים – שצריך לשא את הלב, הינו הרוח הדופק שבלב, אל הידים כנ”ל. וזה: אל אל בשמים – כי מזה נזדכך השמים כנ”ל. וזה בחינת (דברים לב): כי אשא אל שמים ידי, שצריך לשא את הידים, שיהיה נעשה מהם בחינת שמים כנ”ל:

וכשמזכך את הידים, בחינת שמים, על־ידי אנחה, שעל־ ידה נושא הרוח שבלב אל הידים, ועל־ידי־זה נזדככין הידים והשמים כנ”ל, אזי הוא בחינת מחלקת לשם שמים. כי כל הדבורים מקבלין מן השמים, כי שם כל הדבורים, כמו שכתוב (תהלים קיט): לעולם ה’ דברך נצב בשמים. והדבורים שמקבלין מן השמים, מקבלין מן הרעמים, בחינת (שם יח): ירעם בשמים ה’, בחינת (איוב לז): ירעם אל בקולו נפלאות. נמצא, שמקבלין הדבורים מהידים, כי הן הן בחינת שמים, ששם כל הדבורים. ועקר הקבלה – על־ידי בחינת רעמים, הינו בחינת רוח הדופק, שנתתקן על־ידי אנחה, שעל־ידו נתנשאים הידים לשמים, כי הרוח הדופק, שהולך ומנשב ומנפץ הכל, ועקר בהידים, זה בחינת רעמים, בחינת: ירעם בשמים ה’ כנ”ל. כי הידים הן בבחינת שמים כנ”ל, ושם כל הדבורים, בחינת: לעולם ה’ דברך נצב בשמים כנ”ל, נמצא, שמקבלין הדבורים מהידים. וזה בחינת: כאשר דבר ה’ ביד, הנאמר במשה ובשאר נביאים, כי שם כל הדבורים, ומשם מקבלין אותם כנ”ל:

וכל הדבורים שמקבלין משם, הינו מבחינת ידים, בחינת שמים, בחינת רעמים, אין לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו, מאחר שקבלם מן השמים. ועל־כן באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין יג:), ומה שאין הלכה כמותו, זה אי אפשר לנו להבין ולהשיג, כי זה בחינת רעמים, שמשם קבל הדבורים, שעליהם נאמר: ירעם (ה’) אל בקולו נפלאות, דהינו שהם באמת נפלאות תמים דעים, ואי אפשר לנו להשיג זאת, כי זה בחינת דרכי ה’ שאי אפשר להשיג, הינו בחינת: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. רשע וטוב לו, רשע ורע לו, שאפלו משה רבנו עליו השלום לא השיג זאת, ועל זה בקש (שמות לג): הודיעני נא את דרכיך. כי צדיק וטוב לו, זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו. צדיק ורע לו, זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו. רשע וטוב לו, זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שהלכה כמותו. רשע ורע לו, זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שאין הלכה כמותו. ואפלו משה לא השיג זאת, כי הם בחינת דרכי ה’, בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג. ועל־כן כשמקבלים דבורים מן השמים, מבחינת ידים, בחינת רעמים כנ”ל, אין לגנות אותו, אף אם אין הלכה כמותו, כי זה בחינת מחלקת לשם שמים, שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שאי אפשר להשיג זאת, כי הוא נפלאות תמים דעים, בחינת רעמים כנ”ל:

וזה פרוש (איוב כו): ברוחו שמים שפרה, חללה ידו נחש ברח. הן אלה קצות דרכו, ומה שמץ דבר נשמע בו, ורעם גבורתו מי יתבונן. ברוחו שמים שפרה, הינו בחינת הרוח הדופק הנ”ל המנשב בידים, שהם בחינת שמים כנ”ל. וזהו בחינת: ברוחו שמים שפרה. כי על־ ידי הרוח הדופק הנ”ל הוא מזכך ומשפר השמים, שהם הידים, בבחינת: נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים כנ”ל.

וזה: חללה ידו נחש ברח – שעל־ידי־זה עושה חלל בהידים, שהיו כבדים וסתומים על־ידי העצבות רוח, שהוא זהמת הנחש כנ"ל. ואזי, כשמבטל בחינת זהמת הנחש, והרוח הדופק מנשב כסדר, ואזי נתנשאין הידים ונזדכך השמים, ואזי מקבלין מהם דבורים בחינת מחלקת לשם שמים, שזה בחינת דרכי ה', כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כנ"ל.

וזה: הן אלה קצות דרכו – הינו שזה בחינת דרכי ה’, בחינת צדיק וטוב וכו’, שאי אפשר להשיג כנ”ל, בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים כנ”ל.

וזה: ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורתו מי יתבונן – הינו שבאלו הדבורים שמקבלין מן השמים הנ”ל אין בהם שום גנות, ואסור לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו, כי זה בחינת דרכי ה’, בחינת רעמים, שאי אפשר להבין ולהשיג כנ”ל. וזה: ומה שמץ דבר וכו’. הינו שאין בהם שום גנות, אף אם אין הלכה כמותו, כי: ורעם גבורתו מי יתבונן – כי מי יוכל להבין רעם גבורותיו, שהם נפלאות תמים דעים, בחינת: ירעם (ה') אל בקולו נפלאות, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שזה אי אפשר להשיג, כי הוא בחינת דרכי ה' כנ"ל:

וזה פרוש: וביום הבכורים – זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים פט): אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ. בהקריבכם מנחה חדשה לה’ – זה בחינת תורה חדשה, תורת ה’, שנעשה על־ידי בחינת המלכות הנ”ל. בשבועתיכם – זה בחינת הדעת כנ”ל, בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמשים כנ”ל. ועל־כן נקרא שבועות עצרת, מלשון מלכות, כמו שכתוב (שמואל–א ט): זה יעצר בעמי. מקרא קדש יהיה לכם – זה בחינת רוח־הקדש, בחינת רוח הדופק הנ”ל, הינו שצריכין לקרות את הקדש, בחינת רוח הדופק הנ”ל, כדי להנצל מזהמת הנחש, ל”ט מלאכות, עצבות רוח כנ”ל. כל מלאכת עבדה לא תעשו – לבטל זהמת הנחש, ל”ט מלאכות, עצבון ידים, כמה שכתוב (בראשית ה): זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. הכל כנ”ל: