# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/57/1/

דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש־ ברוך־הוא, נברא ממנו מלאך (חגיגה יד), וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת (ירמיה כג): כפטיש יפוצץ סלע. כמו־כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות. ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך, שהוא שר וראש על המלאכים שנבראו מן הניצוצות, והם מחנהו. וכל מלאך ומלאך הוא ממנה על איזהו דבר, ואפלו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממנים, כמה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב”ר פ’ י): אין לך עשב מלמטה, שאין לו מלאך מלמעלה וכו’. וכל מלאך מקבל חיותו מהדבור, ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו, הינו לאיזה עשב או דבר אחר שהוא ממנה עליו.

ושני הכחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל וכח להשפיע, מכנים בבחינת ידים. ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע, בבחינות: ומכה אותו ואומר לו: גדל (שם). והכאה היא בחינת שמאל. נמצא, שכל הרפואות תלויים בתורה, בבחינות (משלי ד): ולכל בשרו מרפא. כי התורה נותנת כח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, ועשבים מרפאים בכח התורה. ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם, אזי אין רפואה למכתו, בבחינות (שבת קי): דלמא חויא דרבנן טרקה שאין לו אסותא. כי הפורץ גדרם, על־ידי־זה מסיר הידים מן המלאכים, לפי בחינות הסרתו מדרך דברי רבנן.

וזהו (דברים יז): לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל – לפי בחינות הסרתו, אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כח לקבל, ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כח להשפיע. וכשנפגם איזהו יד המלאך, אזי אין לזה האדם אסותא, כי זה העשב, שבו תלוי רפואתו, אין לו כח לרפאת, כי אין משפיע לו: וזה בחינת (דברים כח): מכה אשר לא כתובה בתורה – זהו מיתת תלמיד־חכם, הינו המיתה שתלמידי־חכמים ממיתין איזהו אדם, כי חולאת הבאה לאדם על שעבר על דברי רבנן אין לו רפואה, והוא מת מן החולאת, זה המיתה באה על־ידי מכה אשר לא כתובה בתורה, כי דברים שלא נכתבו בתורה נמסרו לחכמים, ואנחנו מצוים לשמע מהם, ויש מי שמזלזל דבריהם ואין מאמין דבריהם, מחמת שנדמה לו שמדאוריתא אינו כן, ועל־ ידי־זה נחלה במכה שאין לו רפואה ומת בה. ויש יסורין של אהבה, השולטין על האדם שהוא צדיק, והוא מכה ביסורין, ואין רפואתו תולה ברפואת עשבים, כי הוא איש צדיק, ולא פגם ידי המלאך, והידים הם שלמים. וזה (ש”ה ב): כי חולת אהבה אני, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. הינו, חולת אהבה יכולה היא לשלט על איש אחד, ואין רפואתו תולה בהידים הנ”ל, כי הידים בבחינתו הם שלמים, בבחינת: שמאלו תחת וכו’:

וזהו כשבא רבי יוחנן לתנא שנחלה ביסורין ואמר לו: חביבין עליך יסורין. אמר: לא וכו’. אמר לו: הב לי ידך וכו’ (ברכות ה:). כי רבי יוחנן סבר, שאלו יסורין הן יסורין של אהבה, וזהו ששאל אותו: חביבין עליך יסורין. ששאל אותו אם חביב עליו היסורין, הינו אם יסורין של אהבה הם. והשיב לו: לא וכו’. וכששמע רבי יוחנן, שהיסורים לא של אהבה הן, חשב דילמא פגם, חס ושלום, בידים הנ”ל, ובשביל זה אין לו רפואה, וזה שאמר לו: הב לי ידך, כדי שידע אם פגם בדברי רבנן, חס ושלום, כנ”ל, ותכף כשיהב לו ידא אוקמוהו, כי לא היה יסורין של אהבה, ולא פגם בידים, בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו:

וזהו: ומשך אבירים בכחו, יקום ולא יאמין בחיין (איוב כד). כי על־ידי שאין מאמין בתלמידי־ חכמים, הנקראים חיים, כמה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות יח): ובניהו בן יהוידע בן איש חי – צדיקים אפלו במיתתם נקראים חיים, על־ידי־זה הוא נופל בחולאת אשר לא יאמין בחייו, הינו שאין שום אדם מאמין שיחיה מחלי זה, כי אין רפואה למכתו כנ”ל. ותקונו – שיקים אמונה הנפולה, ויאמין אמונת חכמים. וזהו: יקום ולא יאמין בחיין – הינו זה שלא האמין בחכמים, הנקראים חיים, יקים זאת האמונה הנפולה, ועל־ידי־זה יקום מחולאת הזאת, שלא האמין עד עכשו שום אדם שיש לו שום רפואה על מכתו, ועל־ידי אמונתו יתרפא, כי על־ידי אמונת חכמים מתקן בחינות ידים של מלאכים, והם מקבלים ומשפיעים כחות לעשבים לרפואתו. וזה: ומשך אבירים בכחו. הינו שהמלאכים, הנקראים אבירים, כל אחד ואחד נחזר לו כחו, הינו כ”ח פרקין דידים, וממשיכין שפע לכל הדברים שנתמנו עליהם, ואז יש לו רפואה כנ”ל, כי דברי חכמים עושין ומתקנין בחינת הידים כנ”ל: