# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/57/6/

כי על־ידי הצום אויביו נופלים לפניו, כי על־ ידי הכעס, הבא מהכבד, בחינת כבד כועס (ברכות סא:), נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו הוא אדום, שאחיזתו בכבד (זוהר פינחס דף רלד ותיקון כא). והוא אדמוני, שהוא בחינת כבד שהוא מלא דם. ומן המקטרג העליון נתעוררים ונשתלשלים מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו, ואינם יראים מלפניו, כי על־ידי הכעס נדמה להם כבהמה, בבחינת (תהלים מט): נמשל כבהמות נדמו. כי עקר המורא שמתיראין מן האדם, בבחינת (בראשית ט): ומוראכם וחתכם, אינו אלא על־ידי הצלם אלקים שבפני האדם, ועל־ ידי הצלם, האדם הוא אדם, וכשסר צלם, אזי יוצא מגדר אדם לגדר בהמה, ואז סר מוראו. ועקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח). ועל־ ידי הכעס – אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת (פסחים סו:), ואז צלו סר ופניו נופלים, בבחינת (בראשית ד): למה חרה לך ולמה נפלו פניך. וכשאין לו פני אדם, אזי מוראו סר, כי נמשל כבהמות, וצריו מצרים לו.

ועל־ידי הצום והתענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו, שהיא צלמו המאיר בפניו, ואז הכל יראים ממנו, ואויביו נופלים לפניו. לפניו דיקא, כי עקר נפילתם – מחמת הפנים כנ”ל. וכל זה נעשה על־ידי הצום, כי על־ ידי הצום נכנע הכבד לפני המח, כי ביום שאדם אוכל, אז הכבד נזון תחלה, ואחר־ כך הוא שולח להמח. נמצא, ביום האכילה הגדלה והממשלה להכבד. וכשמתענה, אזי נזון המח תחלה, והמח שולח מזון אחר־כך להכבד. נמצא, ביום הצום נכנע הכבד לפני המח, והגדלה והממשלה להמח. וזהו תקון למה שפגם בתחלה בהחכמה, שהיא המח, שהיא הצלם המאיר בפניו, ועכשו על־ידי התענית הוא מכניע את הכבד, ונותן הממשלה להמח, וכשנכנע הכבד, שהוא ראש המקטרגים, אזי נכנעים כל האויבים האחוזים בהכבד. וזה אותיות צום נוטריקון: ו’כתותי מ’פניו צ’ריו (תהלים פט), שעל־ידי הצום נכנע הכבד ונתתקן מח החכמה, שהיא הצלם, ומאיר בפני אדם. ועל־ידי הצלם שבפניו, על־ידי־זה: וכתותי מפניו צריו – מפניו דיקא כנ”ל:

אבל כשזוכה לבחינת ענג שבת כנ”ל, אז אין צריך לצום, כי פועל באכילתו מה שפעל על־ידי הצום, הינו להשבית אויב. כי אכילת שבת, קדש היא, וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב). ואז נכנע הכבד, ואז נתבטל כחו, בבחינת (תרומה דף קלה:): וכל שולטני רגזין, שהם בחינת כבד כועס, כלהו ערקין ואתעברו*. ואז: וכלא אהבה, בבחינת (שה”ש ז): אהבה בתענוגים, וכל זה מענג שבת הנ”ל:

* ונתגדל המח החכמה ומאיר בפניו, בבחינת ואנפהא נהירין בנהירו עלאה: