# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/59/1/

מי שמשתדל תמיד לקרב בני־אדם לעבודת השם יתברך, צריך לשמר את עצמו, שלא יתאחזו בו הקלפות והרע של אלו בני־ אדם. כי זה האיש, המשתדל לקרב ולעשות נפשות, בבחינת (בראשית יב): ואת הנפש אשר עשו בחרן, הוא בונה בחינת היכל הקדש. קדש זה בחינת (ישעיה ד): והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. הינו זה שבני־אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה על־ידו. אף־על־פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם, אף־על־פי־כן מאלו שנשארו ביראה שלם, על־ידי־זה: קדוש יאמר לו. וזה בחינת קדש. והיכל, זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך, כמובא בזהר (יתרו דף סט.): כד אתי יתרו, כדין אתיקר שמא דקדשא בריך הוא. וזה בחינת (תהלים צו): ספרו בגוים את כבודו – שעל־ידי שמקרבים את עצמן לעבודת השם יתברך אלו הרחוקים, זהו כבודו יתברך שמו. והכבוד זהו בחינת היכל, בבחינת (שם כט): ובהיכלו כלו אומר כבוד. והיכל הקדש הזה מושך את עצמו תמיד לשרשו, הינו ללבו של עושהו, כי שם שרשו. כי מחמת הדברים שיצאו מעמק לבו של האיש הכשר, נכנסו בלבם וחזרו להשם יתברך. והיכל הקדש הזה שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב האיש הכשר, כי הרוח הוא בלב, בבחינת (יחזקאל לו): ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה. והיכל הקדש יונק חיותו מהרוח הזה, בבחינת (משלי כט): ושפל רוח יתמך כבוד. ועקר הלבשתו לרגלי הרוח, בבחינת (ישעיה מב): ורוח להלכים בה. כי ברוח הזה יש קומה שלמה, כי מבחינת רגלין נתעורר להישיר את בני־אדם לעבודת השם יתברך, בבחינת (שם מ): ישרו בערבה מסלה לאלקינו. מסלה דיקא, שהוא מקום הרגלין. וזהו בחינת (תהלים פד): מסלות בלבבם. שעל־ידי מסלות שבלבבם נתעורר להישיר את בני־אדם השוכנים בערבה ובחשך, להישיר להם דרך לעבודת השם יתברך.

ומחמת שהיכל הנ”ל נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה, ויש קלפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת (יחזקאל ה): זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים. ואפשר עכשו, כשמלביש ההיכל את הלב כנ”ל, אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה.

עצה על זה – שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב, שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת (שמות ג): וירא אליו מלאך ה’ בלבת אש. ואש הזה הוא שורף אותם. ואז גם היכל הקדש מקבל כח האש, ושורף את הקלפות גם מלהתאחז בו, בבחינת (שם כד): וכבוד ה’ כאש אוכלת: