# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/59/5/

וזהו: ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעיה נו). יד ושם דיקא, בזכות שמירת שבתותי הנ”ל, הינו עגולא ורבוע הנ”ל. יד בחינת רבוע, בחינת משפט הנ”ל, בבחינת (דברים לב): ותאחז במשפט ידי. שם זה בחינת עגולא, בבחינת (תהלים כג): ינחני במעגלי צדק למען שמו. ויד, הינו שיהיה לו כח להעמיד תלמידים הגונים, ולהמשיך בהם רוח חכמה, כמו שכתוב (דברים לד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה ידיו עליו. וכח הזה יהיה לו מבית ה’, שמעין החכמה יוצא מבית ה’ (יואל ד), כי בחכמה יבנה בית (משלי כד). ושם, הינו שיזכה לשם טוב, שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו, כי השם הוא הנפש, בבחינת (בראשית ב): נפש חיה הוא שמו. ויתאוו להיות נשרשים בנפשו, בבחינת (ישעיה כו): לשמך ולזכרך תאות נפש. ולשם הזה יזכו מחמת בחינת חומה, וזה בחינת חומה, בחינת מאריך אף, שיכבש כעסו. כי עשירות וכבישת כעס – בחינה אחת, ונקראים חומה, כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות, ולוקח לעצמו כעס וחמה, ומחומה עושה חמה, כי שניהם מסטרא דשמאלא, כמו שכתוב (ירמיה א): מצפון תפתח הרעה, וכתיב (איוב לז): מצפון זהב יאתה. ועשירות היא חומה, כמו שכתוב (משלי יח): הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכתו. ובכעס כתיב (שם כה): עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. וכשנמשך לאיש עשירות, אזי יש לו חומה, והחומה של עשירות מעצור לכעסו. ולפעמים, כשמתגבר בכעסו ומקלקל החומה של עשירות, נמצא שהכעס מזיק לעשירות, וכשהיצר מסית לאדם שיכעס, ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון, והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה.

ועקר שמירת השם, שמירת הנפש, אינו אלא שישמר מכעס, כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת (איוב יח): טורף נפשו באפו. אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומה של עשירות, ובזה מגדיל נפשו ושמו, אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו, כי כל הנפשות שרשם בעשירות, בבחינת (דברים כד): ואליו הוא נושא את נפשו. בשביל זה, הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו (ב”ק קיט), בבחינת (משלי כב): וקבע את קבעיהם נפש. בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר, כי שם שרש נפשם. נמצא, זה שזכה להעמיד תלמידים חכמים, וזכה שיכללו בנפשו נפשות של רבים, בודאי זה טוב מבנים ובנות, כי בנים ובנות הם מועטים, ואלו הם מרבים, וכלם מקבלים חיות ממנו, וכאלו ילדם.

וזה פרוש (בראשית יב): ואברכך ואגדלה שמך. ופרש רש”י: ואברכך – בממון, כי עקר גדול השם והנפש הוא על־ידי עשירות כנ”ל.

וכל זה נעשה על־ידי כסא ומשפט הנ”ל, כי על־ ידי שמכלכל דבריו במשפט, על־ידי־זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו, ולא יזיק להם, כי עקר הלמוד תלוי בזה, שיכלכל דבריו במשפט, כמו שכתוב (אבות פ”א): חכמים הזהרו בדבריכם וכו’, וישתו התלמידים הבאים וכו’. ועל־ידי הכבוד שנתגדל, על־ידי־זה נתגדל נפש המגדל את הכבוד, כי הנפש בכבוד, בבחינת (בראשית מט): בסדם אל תבא נפשי וכו’. וכשנתגדל שמו ונפשו, על־ידי־זה כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו ובשמו הנ”ל.

וזה פרוש (משלי יט): בית והון נחלת אבות. בית והון זה בחינת: בביתי ובחומותי וכו’. זה הכח מקבל מאבות, שהאבות היו מגירים גרים, כמו שכתוב גבי אברהם (בראשית יב): ואת הנפש אשר עשו. וכתיב (שם לא): וישב יעקב בארץ מגורי אביו. ואיתא במדרש (בראשית פ’ פד): מלמד שיצחק גיר גרים, וזה: מגורי אביו. וכתוב ביעקב (שם לה): ויאמר יעקב אל ביתו ולאשר עמו, הינו הגרים, הסירו את אלקי הנכר: