# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/6/7/

וזה פרוש (תהלים מז): ידבר עמים תחתנו ולאמים תחת רגלנו, זה בחינת חיריק, נקדה התחתונה של אלף, שהוא בחינת: ותחת רגליו, בחינת: והארץ הדם רגלי. יבחר לנו את נחלתנו – זה בחינת משה, בחינת נקדה העליונה של האלף, בחינת: וממעל לרקיע דמות כסא, וכסאו כשמש, פני משה כפני חמה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (זבחים קיט.): רבי שמעון אומר: נחלה זו שילה. שילה דא משה (זוהר בראשית כה: ובתיקון כא). את גאון יעקב – זה בחינת וא”ו שבתוך אלף, בחינת אהל, בחינת אור, שמשה מאיר ליהושע, כמו שכתוב (בראשית כה): ויעקב איש תם יושב אהלים:

וזה בחינת (סנהדרין כ) שלשה דברים שנצטוו ישראל, שיכלו זרעו של עמלק, זה בחינת: ידבר עמים תחתינו. ולמנות להם מלך, זה בחינת: גאון יעקב, בחינת (במדבר כד): דרך כוכב מיעקב, בחינת מלך. ולבנות להם בית־הבחירה, זה בחינת משה, בחינת דעת, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות לג.): מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית־ המקדש בימיו, וזה בחינת: יבחר לנו את נחלתנו:

(מסימן ד’ עד כאן – לשון רבנו זכרונו לברכה)

וזה פרוש: ויאמר ה’ אל משה קרא את יהושע. משה הוא נקדה העליונה, ויהושע הוא נקדה התחתונה. והתיצבו באהל – זה בחינת הרקיע, בחינת הוא”ו שבתוך האל”ף. ואצונו – כי משה היה צריך אז למסר הכל ליהושע, ואין שלטון ביום המות (קהלת ח), כי בשעת הסתלקות הצדיק אין לו שליטה וכח להאיר ליהושע, על־כן דיק: ואצונו – אני בעצמי, כי חזרה הממשלה להקדוש־ברוך־ הוא:

וכלל כל הענין כלול בתמונת אל”ף, שהוא נקדה העליונה, ונקדה התחתונה – ווא”ו, ודוק מאד.

והוא ענין שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, שקדם כניסת ישראל לארץ הזהרו לקים שלש מצוות: להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ולמנות להם מלך. להכרית זרעו של עמלק היא בחינת יהושע, נקדה התחתונה, כי עקר מחית עמלק תלוי ביהושע, כמו שכתוב (שמות יז): צא הלחם בעמלק, וכמבאר בזהר (בשלח דף סה:) הענין. ולבנות להם בית הבחירה הוא בחינת משה, נקדה העליונה, כי מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית־ המקדש בימיו, ומשה הוא בחינת הדעת. ולמנות מלך הוא בחינת רקיע, הוא”ו שבתוך האל”ף, כמו שכתוב: דרך כוכב מיעקב, שקאי על שיקום מלך מיעקב, ודרך כוכב הוא בחינת רקיע, שיש בו כוכבים ומזלות, והינו מיעקב, כי יעקב איש תם יושב אהלים, בחינת רקיע, כמו שכתוב: וימתחם כאהל, כמבאר בזהר, שיעקב הוא בחינת וא”ו, כי שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה, והבן:

(מן “וכלל” עד כאן כפול לעיל בשנוי לשון קצת)

(שיך לעיל) וזה סוד כונות אלול. שמעתי קצת כטפה מן הים. עין שם בכונות של אלול, מבאר שם, שכלל כונות אלול הוא “הנותן בים דרך” שצריכין להאיר בחינת דרך בים וכו'. וזה הדרך הוא בחינת שתי פעמים השם יב”ק, כי שתי פעמים יב”ק עולה דרך. וזה נמשך מבחינת שני שמות, שהם קס”א ס”ג, כי אלו שני שמות קס”א ס”ג הם עולים בגימטריא שתי פעמים יב”ק, שהוא בגימטריא דרך, כנ”ל. וצריך לכון שם קס”א בסגול ושם ס”ג בחיריק. וסגול דקס”א וחיריק דס”ג הם עולים תי”ו, כי שם קס”א הוא שם אקי”ק במלואו כזה: אל”ף ק”י יו”ד ק”י, שהם יו”ד אותיות, וכל אחת נקדה בסגול, וסגול הוא שלש נקדות, ועל־כן הוא עולה שלשים. ועל־כן יו”ד פעמים סגול עולה שי”ן, וס”ג הם יו”ד אותיות של מלוי הוי”ה, יוד קי ואו קי, וכל אחת נקודה בחיריק, עולה ק’, ושניהם, חיריק דס”ג וסגול דקס”א, עולים יחד תי”ו, בגימטריא פשוטה. ואז, על־ידי כל בחינות הנ”ל, הימין פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין במלואו עולה דרך עם השלש אותיות, שהוא שתי פעמים יב”ק וכו’, עין שם. כל זה מבאר מתוך כונת אלול:

ועתה בוא וראה והבן איך כל הכונות הנ”ל מרמזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאד בתוך התורה הנ”ל. כי מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב, שהוא בחינת עיל ונפק, בחינת: אם אסק שמים שם אתה. שהוא בחינת בקי ברצוא, ואציעה שאול הנך, שהוא בחינת בקי בשוב וכו’, כמבאר לעיל, עין שם.

והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה’ תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: אם אסק שמים ואציעה שאול וכו’. הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף־על־פי־כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו’, שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: אם אסק שמים שם אתה. וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל, אפלו בשאול תחתיות, גם־כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך. וזה בחינת: ואציעה שאול הנך. וזה בחינת בקי בשוב, כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו.

ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי, כי היא בקיאות גדול מאד מאד, שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת השם תמיד ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוה יותר, ואף־על־ פי־כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום, אף־על־פי־כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים ואציעה שאול הנך, כנ”ל:

ועל־פי סוד נעלם בזה סוד כונות אלול הנ”ל. כי בקי הוא בחינת שם יב”ק הנ"ל, שהוא אותיות בקי, וזה שזוכה לשני הבקיאות הנ”ל, שהם שתי פעמים בקי, דהינו בקי ברצוא בקי בשוב, על־ידי־זה זוכה לדרך התשובה, כי שתי פעמים בקי, שהם בחינת שתי פעמים יב”ק הנ”ל, עולה בגימטריא דרך כנ"ל.

כי על־פי הכונות נעשה זה הדרך מבחינת סגול דקס”א וחיריק דס”ג, שהם בגימטריא שתי פעמים יב”ק כנ"ל. וזה בעצמו סוד בחינת שני הבקיאות הנ"ל, כי בקי ברצוא, שהוא בחינת: אסק שמים, זה בחינת סגול דקס"א, כי אסק אותיות קס”א. ובקי בשוב, שהוא בחינת: ואציעה שאול הנך, זה בחינת חיריק דס”ג, מלשון: אל תסג גבול עולם, שהוא בחינת שמסיג גבולו ומחזירו לאחוריו, שזה בחינת ירידה, שהאדם נופל, חס ושלום, ממדרגתו, והוא נסוג אחור, חס ושלום, אף־ על־פי־כן יחזק את עצמו ואל יתיאש עצמו לעולם, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: ואציעה שאול הנך כנ"ל, וזה בחינת שם ס"ג כנ"ל.

כי סגול דא חמה, שהוא נקדה העליונה שעל האל”ף, הנחלקת לשלש טפין, שזהו בחינת: אסק שמים, בחינת סגול דקס”א, שהוא אותיות אסק כנ"ל. וחיריק הוא בחינת נקדה התחתונה של האל"ף, שהוא בחינת: ואציעה שאול הנך, שהוא בחינת חיריק דס"ג הנ"ל.

וזה שכתב שם למעלה בהתורה הנ”ל: “וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ”ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה”, כי משני פעמים בקי, שהם בחינת קס”א וס”ג, אסק שמים ואציעה שאול וכו’ – על־ ידי־זה נעשה בחינת דרך, שהוא בגימטריא שתי פעמים בקי, שהם קס"א וס"ג וכו’ כנ”ל, כי עקר דרך התשובה זוכין על־ידי שני הבקיאות הנ”ל, ואז ימין ה’ פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין בגימטריא דרך, שהם שתי פעמים בקי כנ"ל. ו"פשוטה" בגימטריא סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בעצמם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה, שהם בחינת מה שצריכין לבקש השם יתברך תמיד, הן למעלה הן למטה, בחינת: אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, שהם בחינת שני הבקיאות הנ"ל. ועל־כן כשיש לו שני הבקיאות הנ"ל, אז הוא הולך בדרכי התשובה, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו. והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד:

ועל־פי זה תבין לקשר התורה היטב, שמה שכתב בסוף מענין נקדה העליונה ונקדה התחתונה של האל”ף, זהו בעצמו בחינת שני הבקיאות הנ”ל (כי זה אינו מבאר בפרוש בהתורה הנ”ל, רק על־פי כונות הנ”ל מובן זאת ממילא למשכיל), וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה שכתב שם, כי זביחת היצר הרע, שהוא בחינת דם לה’, שהוא בחינת תשובה הראשונה, שהוא בחינת כבוד עולם הזה, זה בחינת נקדה התחתונה, שנעשית מבחינת הדמימה והשתיקה, מבחינת דם לה’, וכל זה הוא בחינת חיריק דס”ג וכו’, שהוא בחינת בקי בשוב כנ”ל. ותשובה השניה, שעושה על תשובתו הראשונה, שהוא בחינת כבוד העולם הבא, בחינת: כבוד אלקים הסתר דבר. זה בחינת נקדה העליונה, בחינת כתר, שהוא בחינת משה, בחינת סגול וכו’. והבן הדברים היטב, איך כל הדברים, הנאמרים שם בהתורה הנ”ל, נקשרים ונכללים אחר־כך ביחד בקשר נפלא ונורא, והמשכילים יבינו קצת:

ועקר הדבר – שעל־ידי שהאדם, כשהוא במדרגה התחתונה מאד, ואף־על־פי־כן הוא מחזק עצמו ומאמין שגם שם יש לו תקוה עדין, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: ואציעה שאול הנך. אזי ממשיך על עצמו הקדשה משם הקדוש הוי”ה במלוי ס”ג, שהוא מחיה את כל הנסוגים אחור מקדשתו להחזיקם לבל יפלו לגמרי, חס ושלום. וזה בחינת בקי בשוב – שזה הבקיאות הוא בחינת שם יב”ק הקדוש, בחינת שם ס”ג. וכן כשאדם זוכה לבוא לאיזה מדרגה בקדשה העליונה, ואף־על־ פי־כן אינו עומד שם, והוא מתחזק ומתגבר לעלות יותר ויותר – אזי ממשיך הקדשה על עצמו משם הקדוש אקי”ק במלוי קס”א, שהוא בחינת בקי ברצוא. כי האדם, כפי תנועותיו וכפי התחזקותו בעבודתו יתברך, כן גורם ליחד השמות למעלה, וממשיך על עצמו הקדשה משם, והבן היטב:

והנה מבאר לעיל, שעל־ידי הדמימה והשתיקה, ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על־ידי־זה זוכה לתשובה, שהיא בחינת כתר כנ”ל, עין שם, כי סיג לחכמה שתיקה כנ”ל, כי צריכין לזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו החולקים עליו ומבזין אותו, צריך לדונם לכף זכות ולשתק להם, ועל־ידי־זה נעשה בחינת כתר, כמובא במדרש (ויקרא פ”ב): משל לאחד, שמצא את חברו שהוא עושה כתר. אמר לו: בשביל מי. אמר לו: בשביל המלך. אמר לו: כיון שהוא לצרך המלך, כל אבן טוב שתמצא תקבענו בו. כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מין אבנים טובות שאפשר למצא, דהינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב, שאפשר למצא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות, כי הם בחינת כתר להשם יתברך כנ”ל, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הוי דן את כל אדם לכף זכות. נמצא, שעל־ידי שדנים את הכל לכף זכות, שעל־ידי־זה שותקין לו כשמבזה אותו, כי מוצאין בו זכות, שאינו חיב כל־כך במה שמבזה אותו, כי לפי דעתו וסברתו נדמה לו שראוי לו לבזות אותו וכו’, על־ידי־זה נעשה בחינת כתר, הינו כנ”ל, שעל־ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת כתר כנ”ל, והבן: