# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/60/3/

ובחינת זקן, דהינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה בכל פעם כנ”ל, הוא על־ידי יראה, שהיראה מביאה תוספות קדשה בכל יום ויום, שעל־ידי־זה נתארכין ונתרחבין הימים, בבחינת (משלי י): יראת ה’ תוסיף ימים. וזה בחינת (ישעיה לג): יראת ה’ היא אוצרו. בחינת (ברכות סא): עשאה כאוצר, שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה. כי התחלת הימים הם קצרים, ואחר־כך מתרחבין והולכין בתוספות קדשה על־ידי היראה כנ”ל. נמצא, שזוכין על־ידי היראה לאריכות ימים, שהם בחינת זקן, בחינת תקוני עתיק, שעל־ ידי־זה זוכין לעשירות, כי היראה שומרת מההפך של עשירות, דהינו עניות, שבא על־ידי בחינת: שקר החן והבל היפי.

כי יש כמה מיני חן של שקר, שעושים בעמידה ובאכילה ובדבורו עם אנשים, וכן בשאר דברים, ולכל דבר יש חן אחר מיחד. וכל אלו החנות של שקר הם באים על־ידי הבל היפי, בבחינת: שקר החן והבל היפי. דהינו מי שאינו נשמר מיופי הנשים, על־ידי־זה יש לו תאוות של אלו החנות של שקר, ויראה הוא הפך מזה, כמו שכתוב (משלי לא): שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה’ היא תתהלל.

ועל־כן אברהם ויצחק, כשבאו למקומות שלא היו שם יראות, ותכף כשרצו לכנס לשם הרגישו זאת על־ידי שהתחילו להרגיש, לפי ערך גדל קדשתם, יופי הנשים, ועל־כן הרגישו שאין שם יראה, ועל־כן אסרו על עצמן זווג נשותיהן כאחותו, כמו שכתוב (בראשית כ): כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה וכו’. ואחר־כך תקן אברהם זאת והמשיך אריכות ימים, כמו שכתוב (שם כא): ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, בחינת: יראת ה’ תוסיף ימים כנ”ל. ואחר־כך קלקלו הפלשתים כל התקונים שתקן אברהם, בחינת (שם כו): וכל הבארות וכו’ סתמום פלשתים. ועל־כן כשבא יצחק לשם, הצרך גם־ כן לאסר זווגו כאחותו כנ”ל, עד אשר המשיך שם אריכות ימים, שהיא בחינת יראה, שמצלת מזה כנ”ל, ואז התרה לו, כמו שכתוב (שם): ויהי כאשר ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וכו’. ועל־ידי־זה שהמשיך אריכות ימים, זכה שם לעשירות, כמו שכתוב (שם): ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים וכו’, כנ”ל, כי מי שאין לו יראה ואינו נשמר מבחינת הבל היפי, על־ידי־זה בא לעניות, כמו שכתוב (משלי ו): אל תחמד יפיה בלבבך, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.

כי עשירות והבל היפי הם שני הפכים, כי עשירות הוא מאריכות הנשימה, ויפי הוא מהפסק הנשימה. כי בשעת יציאת הטפה זרעיות, אזי צריך להיות הפסק הנשימה, משני טעמים: א’. כדי שלא יתקרר הטפה על־ ידי הנשימה, שהוא אויר הקר, שמקבל בכל רגע מבחוץ, כי צריכה לצאת בחמימות, כדי שתהיה ראוי להולדה. והב’. כי מחמת שעוסק כח הדוחה להוציא ולדחות הטפה, על־כן הוא בהכרח הפסק הנשימה, כי הנשימה הוא מוציא רוח ומכניס רוח, ומחמת שעוסק כח הדוחה לדחות הטפה, אי אפשר להוציא הרוח, ועל־כן הוא הפסק הנשימה. וזה הרוח וההבל שנכנס מקדם ונשאר שם, הוא מתלבש בהכח הדוחה, ועל־ידו יוצאה הטפה לחוץ, וכפי זכות וצחות ההבל, כן הולד מלבן ומזרז, כי אם ההבל זך ונקי, אזי הטפה שיוצאת, שמלבש שם ההבל הזה, היא גם־כן צחה ונקיה, ואזי הולד גם־כן מלבן ומזרז. ואם יש עכירות בתוך ההבל, אזי נתעכר הטפה גם־כן. וזה בחינת (תהלים קמד): אדם להבל דמה. כי כפי ההבל, כן התהוות הולד. וזה בחינת (שם סב): אך הבל בני־אדם. כי ההבל הוא מלבן ומזרז הולד כנ”ל. וזה בחינת: הבל היפי. כי היפי הוא כפי ההבל כנ”ל. נמצא, שהבל היפי הוא מהפסק הנשימה.

ועל־כן מי שחומד יפי הנשים, נמצא שמקבל בחינת הפסק הנשימה, ועל־כן הוא בהפך מעשירות, שהוא בחינת אריכות הנשימה. כי כל מיני עשירות, דהינו כל מיני דגן וכל האילנות ועשבים וכל מיני מתכות, הם רק על־ידי גשמים, וכן כל האוצרות הם על־ידי גשמים, כמו שכתוב (דברים כח): יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך וכו’. והגשמים הם מבחינת הנשימה, שמכניסין ומקבלין אויר מן החוץ, כמו שכתוב (איוב לז): מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק. וזה בחינת (משלי יח): הון עשיר קרית עזו. הינו שהעשירות הוא על־ידי בחינת הנשימה, שהוא אויר הקר שמקבלין בכל רגע מן החוץ כנ”ל, וזהו: קרית עזו, בחינת: גשם מטרות עזו (איוב לז).

וזה שכתוב (ירמיה יד): היש בהבלי הגוים מגשמים. כי בהבלי הגויים, שהם בחינת הפסק הנשימה, בחינת הבל היפי הנ”ל, אין שם בחינת גשמים, כי גשמים הם רק על־ידי הנשימה כנ”ל. וזה בחינת (משלי יג): הון מהבל ימעט – על־ידי הבל הנ”ל נתמעט ההון. וזה בחינת (שם יז): וקר רוח איש תבונה – על־ידי קר־רוח, שהוא רוח הקר של הנשימה, על־ידי־זה זוכין להתבוננות הנ”ל, שבא על־ידי עשירות כנ”ל.

וזה בחינת (איוב לב): ונשמת שדי תבינם. כי עקר ההתבוננות – על־ידי הנשימה, בחינת: קר רוח, כנ”ל. כי עקר תקון השכל הוא על־ידי הנשימה, כי עקר השכל שיהיה על תקונו, שיוכל להתבונן, הוא על־ידי השמנים שבגוף, כי השכל הוא כמו נר הדולק, כי הוא דולק על־ידי השמנים שנמשכין אליו, והם כמו שמן שנמשך אל פתילה הדולקת. וכשאין שמנים בגוף, אין השכל יכול לדלק בהתבוננות, ומזה באים משגעים, על־ידי שנתיבשין לחות הגוף, ועל־ידי־זה נתקלקל המח, על־ידי שאין לו שמנים לדלק. וכל הלחות והשמנים שבגוף הם על־ידי הנשימה, כי אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקד כל גופא (תיקון יג דף כז:). נמצא, שעקר קיום שמנונית ולחות שבגוף הוא על־ידי הנשימה, שמקבלת הראה רוח קר מבחוץ לקרר הלב, ועל־ידי־זה קיום השכל שיוכל לדלק בהתבוננות כנ”ל. וזה בחינת (משלי כ): נר ה’ נשמת אדם. שעקר קיום ותקון נר ה’, שהוא השכל, הוא על־ידי הנשימה כנ”ל. נמצא, שעל־ידי יראה זוכין לאריכות ימים, שעל־ידי־זה נמשך העשירות, שעל־ידו באים להתבוננות כנ”ל: