# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/60/8/

וזה בחינת מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין ק) על פסוק זה: ועלהו לתרופה – להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות, כי על־ידי־זה שמעורר בני־אדם משנתם על־ידי ספורי־מעשיות, שזהו בחינת: ועלהו לתרופה וכו' כנ"ל, על־ידי־זה נעשה בחינת: להתיר פה אלמים. כי מקדם, כשהיו בבחינת שנה, ולא היו שומעים התעוררות החכם, ולא היה נשמע לאזניהם דבריו, כי זכאה מאן דמלל על אדנא דשמע (זוהר תצוה קפו:). אבל הם היו כחרשים, ולא היו שומעים כלל, ומחמת זה לא היה אפשר להם לדבר, כי סתם חרש הוא שאינו שומע ואינו מדבר (תרומות פ”א ע”ש, חגיגה ב:), דהינו מחמת שאינו שומע, אינו יכול לדבר. ועכשו, שמעוררו החכם ושומע דבריו, אזי יכולים לדבר. וזה בחינת: להתיר פה אלמים. וזה בחינת (משלי לא): פתח פיך לאלם.

ועל־ידי־זה הוא בחינת: להתיר פה עקרות. כי זה הדבור, שהיה מצמצם אצלם כל־כך זה זמן רב, שהיו חרשים ואלמים, עכשו כשיוצא הדבור הוא יוצא בכח גדול, בבחינת (תהלים קג): גבורי כח עשי דברו. וזה הכח בא לכלי הולדה, בחינת (בראשית מט): כחי וראשית אוני. דהינו בטחני הדור, שהם בחינת כלי ההולדה, הם מקבלין זה הכח, בבחינת (ישעיה מ): וקוי ה’ יחליפו כח. ועל־כן נקראין הכליות בטוחות, כי הכליות הם כלי ההולדה, וכשמקבלין בטחני הדור זה הכח של הדבור, הם מקבלין על־פי דין ומשפט, כל אחד לפי בטחונו כן מקבל הכח. וזה בחינת: פתח פיך לאלם, אל דין כל בני חלוף, בחינת: קוי ה’ יחליפו כח. שעל־ידי פתח פיך וכו’, על־ידי־זה יוצא כח הדבור אל כלי ההולדה, שהם הבטחנים, שמקבלין אותו על־פי דין ומשפט כנ”ל. וצריך לראות, שיהיו כלי הדבור סמוכין וקרובין אל כלי ההולדה, כדי שיוכלו לקבל כח הדבור כנ”ל, שלא יהיו בבחינת (ירמיה יב): קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ועל־כן הויה אחת לכלי הדבור ולכלי ההולדה, כי אלו מלאים גידים ועצבים כמו אלו, כי הם בחינה אחת, כי על־ידי כח הדבור נעשה ההולדה כנ”ל. וזה בחינת: ועלהו לתרופה – להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות, כי זה תלוי בזה כנ”ל:

וזה בחינת זווג הנשיקין וזווג הגופני, שזווג הנשיקין קודם לזווג הגופני, כמובא בכתבים, כי על־ידי כח הדבור, בחינת: להתיר פה אלמים, שהוא בחינת זווג הנשיקין, על־ידי־זה נעשה זווג הגופני, בחינת: להתיר פה עקרות כנ”ל.

וזה בחינת שבירת כלי חרס, ששוברין בשעת התקשרות הזווגים, להורות, שעכשו שנעשה התקשרות, שהוא בשביל הולדה, שהוא בבחינת בטחון, בחינת כליות, שהם כלי ההולדה כנ”ל, וזה בחינת (משלי לא): בטח בה לב בעלה. על־ידי־ זה נתבטל ונשבר בחינת הבטחון דסטרא־אחרא, ועל זה שוברין הכלי חרס, בבחינת (ישעיה ל): ותבטחו בעשק ונלוז וכו’, ושברה כנבל יוצרים, ולא ימצא במכתתו חרש וכו’. כי הבטחון דקדשה, שנעשה על־ידי ההתקשרות כנ”ל, הוא להפך מהבטחון דסטרא־אחרא, שהוא בבחינת שבירת כלי חרס כנ”ל. וגם מרמזין להם, שאם לא יתנהגו בקדשה ויבגדו, חס ושלום, בבחינת הבטחון, בבחינת ההולדה, אזי יהיו בבחינת שבירת כלי חרס, שזה נעשה על־ידי מבטח בוגד כנ”ל.

וזה (מיכה ז): אל תבטחו באלוף, משכבת חיקך שמר פתחי פיך. הינו, שאי אפשר שיהיה הבטחון, הינו כלי ההולדה, סמוכין אל הדבור, שהוא בחינת “אלף”, שהוא ראשי־ תבות: ל’התיר פ’ה א’למים. וזה: משכבת חיקך, הינו שיהיה נעשה מזה הולדה. וזה: משכבת חיקך, בחינת (מלכים–א א): ושכבה בחיקך. וזה אי אפשר כי־אם על־ידי: שמר פתחי פיך כנ”ל.

וזה (איכה ג): יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. עפר הוא בחינת העדר הדבור, כמו שכתוב (ישעיה כט): ומעפר תשח אמרתך. הינו שצריך לתן בחינת הדבור להתיר פה אלמים כנ”ל, ועל־ידי־זה בא כח הדבור לקווי ה’, שהם כלי ההולדה כנ”ל. וזהו: אולי יש תקוה, כדי שיגיע הדבור לקווי ה’ כנ”ל.

וזהו (בראשית כח): והיה זרעך כעפר הארץ. כי ההולדה תלויה על־ידי בחינת יתן בעפר פיהו הנ”ל.

וזה בחינת (דניאל יב): ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. הינו שמקיצין ומעוררין אותן משנתן כנ”ל, וזהו: מישני אדמת עפר – מבחינת העדר הדבור כנ”ל. וזהו: אלה לחיי עולם – הינו בחינת הדבור, כמו שכתוב (בראשית ב): ויהי האדם לנפש חיה. ותרגומו: לרוח ממללא. הינו בחינת: להתיר פה אלמים. ואלה לחרפות וכו’ – הינו בחינת (תהלים סט): חרפה שברה לבי, בחינת שכחה, שבירת הלב, שהיא בחינת שבירת הלוחות, כמו שכתוב: לוח לבך. ועל־ידי שבירת הלוחות בא שכחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין נד): אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה. הינו שאותן שאינן ראויין לקבל, שהם בחינת עור בהמה טמאה, נשכח מהם כנ”ל: