# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/60/9/

וזה בחינת שופר, כי שופר הוא בחינת התעוררות השנה, כמובא בספרים, ששופר מרמז בחינת: עורו ישנים מתרדמתכם. ועל־ידי־זה הוא בחינת: להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות כנ”ל.

וזה בחינת: תקיעה, שברים, תרועה. תקיעה הוא בחינת העדר הדבור, בחינת (משלי ו): תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך. תרועה הוא בחינת הדבור, בחינת (משלי י): שפתי צדיק ירעו רבים. שברים זה בחינת בטחון, בחינת (תהלים קמו): שברו על ה’ אלקיו. בחינת כלי הולדה, כמו שכתוב (ישעיה סו): האני אשביר ולא אוליד. כי על־ידי השופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, על־ידי־זה הוא בחינת: להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות כנ”ל. דהינו שכח הדבור, היוצא בכח מאלו שנתעוררו משנתם, שמתחלה היו בבחינת העדר הדבור, כי היו כחרשים ואלמים כנ”ל, ועכשו כשמעוררם משנתם להשם יתברך עד ששומעים התעוררות החכם האמת, אזי מתחילין לדבר כנ”ל.

וזה הדבור בא לתוך כלי ההולדה, שהם בחינת בטחני הדור כנ”ל, ועל־ידי־ זה נעשה פקידות עקרות, שזהו בחינת ראש־השנה, שאז נפקדה שרה וכו’ כנ”ל. וכל זה הוא בחינת שופר שתוקעין בראש־השנה, בחינת תקיעה תרועה שברים כנ”ל. ועל־ידי פקידות עקרות נתגלה יראה כנ”ל. וזה בחינת שופר, כמו שכתוב (עמוס ג): אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו’. וזה בחינת שופר, שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה, שזהו בחינת (תהלים קיח): מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, כמובא. כי על־ידי השופר הוא התגלות היראה כנ”ל, שעל־ידה זוכין לאריכות־ימים, דהינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה יתרה בכל עת, שזהו בחינת קצר מלמעלה ורחב מלמטה, בחינת: יראת ה’ היא אוצרו. בחינת עשאה כאוצר וכו’ כנ”ל.

וזה בחינת תקוני עתיק, שהוא בחינת אריכות־ ימים הנ”ל, בחינת זקן כנ”ל, כי הזקן גם־כן קצר מלמעלה ורחב מלמטה, כמובא בכונות, שתקוני דקנא הם בחינת: מן המצר קראתי וכו’, ענני במרחב וכו’. שמתחלה היא קצרה ואחר־ כך הולכת ומתרחבת, הינו כנ”ל, כי זקן היא בחינת אריכות־ימים הנ”ל, דהינו שמאריכין ומרחיבין ימיו בכל עת בתוספות קדשה כנ”ל, שזה זוכין על־ידי יראה כנ”ל, שכל זה הוא בחינת שופר כנ”ל. נמצא, שעל־ידי השופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, ועל־ידי־זה נעשה פקידות עקרות כנ”ל, על־ידי־זה נתגלה יראה כנ”ל, ויראה מכניע את הבל היפי כנ”ל. וזה בחינת ההבלים של השופר, כי הם בחינת הבל היפי, כי שופר לשון יפי, בחינת: שפרו מעשיכם (מ”ר אמור פ’ כט). הינו שעל־ידי ההבלים של השופר נכנע הבל היפי, כי שופר הוא בחינת התגלות היראה כנ”ל:

וזה פרוש: אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו הצדיק וכו’, אמר: מי איכא דנים שבעין שנין. יומא חד הוה קאזל בארחא, חזיה לההוא גברא דנטע חרובא. אמר לה: מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טען, פשיטא לך דחיית שבעין שנין ואכלת מנה. אמר לה: אנא עלמא בחרובא אשכחתה, כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי. יתב וקא כרך רפתא, אתיא לה שינתא ונים. הדרא עלה משוניתא, ואכסי מעינא, ונים שבעין שנין. כי קם אתער, חזי לההוא גברא דאכל מההוא חרובא. אמר לה: ידעת מאן שתלה לההוא חרובא. אמר לה: אבוה דאבא. אמר: ודאי נימי לי שבעין שנין. חזא לחמרה דקא ילדה לה רמכי רמכי וכו’ (תענית כג):

רש”י:

אותו הצדיק. חוני המעגל וכו’: אפשר וכו’. בתמיהה: מי איכא דנים שבעין שנין. כלומר, יש אדם ישן שבעים שנים בשנה אחת: לא טען. טעינה קמיתא: יתב. חוני המעגל וכו’: אהדרא לה משוניתא. עלתה סביביו שן הסלע: אכסי מעינא. דאנשי ולא אשכחוהו התם: רמכי רמכי. ולדי ולדות. מעברת זכר היתה, וחזר ובא עליה והולידה:

כי חוני המעגל היה גדול מאד, כמו שאמרו שם בסגיא זו, דכד הוה עיל לבי מדרשא, כל קשיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו, כי לא היה שום פנים של תורה נסתר ממנו, ועל־כן שאל: מי איכא דנים שבעין שנין – הינו שאיך אפשר לפל לבחינת שנה מכל השבעים פנים, כי אף שאפשר לפל מפנים אחד או יותר, אבל איך אפשר לפל מכלם.

חזיה לההוא גברא דנטע חרובא, אמר לה וכו’ פשיטא לך דחיית שבעין שנין ואכלת מנה. חרוב זה בחינת זקן, בחינת עתיק, כי חרוב הוא ברושים, שהוא בחינת מרדכי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה י:): תחת הנעצוץ יעלה ברוש – זה מרדכי. ומרדכי הוא בחינת רב חסד, כי הם במספר השוה, שהוא בחינת עתיק. הינו שראה אחד שעוסק בספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת עתיק כנ”ל, ושאל אותו: מי פשיטא לך דחיית שבעין שנין. חיית זה בחינת התעוררות השנה, בחינת דבור כנ”ל. הינו: כלום בחנת לעורר על־ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים.

ואכלת מניהו – הינו בחינת מן המתר לפיך, הינו שיהיו דבריך נשמעים, שיהיו התלמידים הגונים. [הינו ששאל אותו: איך אתה עוסק לספר ספורי מעשיות גבוהות כאלה של שנים קדמוניות, שמא ישמעו תלמידים שאינם הגונים, שאינם בבחינת מן המתר לפיך כנ”ל, וכי כבר נסית ובחנת לעורר על־ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים, שהם בתוך השבעים שנים, שהם בחינת השבעים פנים לתורה, ועלה בידך לעוררם משנתם על־ידי־זה, כי הגיעו דבריך לתלמידים הגונים, שהם בחינת מן המתר לפיך, בחינת: ואכלת מניהו כנ”ל, עד שאתה רוצה עכשו לעסק עוד בספורי מעשיות הגבוהים יותר, שהם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, ואיך אין אתה מתירא לספר ספורי מעשיות גבוהים כאלה, אולי ישמעו תלמידים שאינם הגונים.]

אמר לה: אנא עלמא בחרובא אשכחתה – הינו שאפלו שאספר ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת חרובים כנ”ל, אני יכול להביא בחינת שכחה, שהתלמידים שאינם הגונים, יהיה נשכח מהם כנ”ל. [הינו כמו שמבאר לעיל, שהצדיק שעוסק לעורר העולם מהשנה על־ידי ספורי מעשיות, השם יתברך שומרו שדבריו יהיו נשכחין מלב התלמידים שאינם הגונים כנ”ל.]

כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי – הינו כמו שהולידו אותי על־ ידי ספורי מעשיות הנ”ל, בבחינת: להתיר פה אלמים, להתיר פה עקרות כנ”ל, הכי נמי שתלי לבנאי, הינו שעל־ ידי־זה גם־כן נולדים בנינו על־ידי־זה כנ”ל. [פרוש, שאמר לו, שהוא מכרח לספר ספורי מעשיות כאלה בשביל פקידות עקרות, כי כמו שאבותי עסקו בספורי מעשיות, ועל־ידי־זה נמשך ההולדה, בחינת פקידות עקרות כנ”ל, שעל־ידי־זה הולידו אותי, כן אני צריך להוליד את בני על־ידי־זה, כי עקר ההולדה נמשך על־ ידי ספורי מעשיות כנ”ל. וזהו: כי היכי דשתלי לי אבהתי, הכי נמי שתלי לבנאי, כנ”ל.]

כרך רפתא, אתיא לה שינתא ונים – הינו שאכל סעדתו, ועל־ידי האכילה בא עליו שנה ונים, הינו שנפל לבחינת שנה לפי ערך מדרגתו על־ידי האכילה, כמבאר לעיל, שלפעמים על־ידי האכילה יכול לפל לבחינת שנה כנ”ל. הדרא עלה משוניתא – הינו בחינת הסבובים והדמיונות, שמחזרין וסובבין סביב בשעת השנה. ולא ידע בריתא – כי העולם אין מכירין במי שהוא בבחינת שנה, כי נדמה להם שעוסק בתורה ועבודה, ובאמת הכל הוא בחינת שנה כנ”ל. כי קם אתער – הינו בחינת התעוררות מלמטה. חזיה להאי גברא דאכל מהאי חרובא – הינו שראה אותו עוסק בספורי מעשיות הנ”ל. ואכל מהם – הינו בחינת מן המתר לפיך. אמר לה: ידעת מאן שתלי להאי חרובא – הינו שמאיזה זמן הוא ספור המעשה הזאת, כי אפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר ובאמת לא היה, כי־אם לפני ארבע שנים.

אמר לה: אבוה דאבא – הינו בחינת זקן, בחינת עתיק. הינו שהשיב לו, שהספורי מעשיות שהוא עוסק בהם, הם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת זקן, בחינת עתיק כנ”ל. אמר: ודאי נימי לי שבעין שנין – הינו שבודאי נפל לבחינת שנה מכל השבעים פנים, שהם בחינת שבעים שנים כנ”ל.

חזא לחמרה דקא ילדה לה רמכי רמכי – הינו בחינת עשירות, בחינת: יששכר חמור גרם. כי על־ ידי־זה נמשך עשירות גדול כנ”ל, כי על־ידי ספורי מעשיות הנ”ל, שעל־ידי־זה מעוררין מהשנה כנ”ל, על־ ידי־זה להתיר פה אלמים להתיר פה עקרות – שעל־ ידי־זה נתגלה יראה, ועל־ידי היראה נמשך אריכות־הימים, בחינת זקן, בחינת תקוני עתיק כנ”ל, ועל־ידי־זה נמשך העשירות לתוך האריכות־ימים כנ”ל:

וזה: פתח רבי שמעון ואמר: עת לעשות לה’ וכו’ – דא תורה דלעלא דמתבטלא אי לא אתעבד בתקוני דא, ולעתיק יומין אתמר – הינו תורה דלעלא, שהיא בחינת התבוננות הנ”ל, שהוא מתבטל ואינו יכול להתקים אם אינו נעשה על־ידי בחינת תקונים הנ”ל, שהם בחינת תקוני עתיק, בחינת אריכות־ ימים הנ”ל. כתיב: אשריך ישראל מי כמוך, וכתיב: מי כמוך באלים ה’ – זה בחינת אתערותא דלתתא, שהוא שבח של ישראל המתעוררים מלמטה, בחינת אשריך ישראל מי כמוך. ואחר־כך הוא אתערותא דלעלא כנ”ל, שזהו בחינת: מי כמוכה באלים ה’.

קרא לרבי אלעזר ברה וכו’ ולרבי אבא, ואמר אנן כללא דכלא – הינו בחינת שלמות היראה, שהוא על־ידי בחינת שלשה קוין הנ”ל, בחינת מורא שמים ומורא הרב ומורא אב ואם. נמצא, שעל־ידי רבי שמעון ורבי אלעזר בנו ורבי אבא תלמידו, נשלם היראה, שעל־ידי־זה בא אריכות־ ימים, בחינת תקוני עתיק כנ”ל. אשתיקו, שמעו קלא – הינו שאותן שהיו בבחינת שתיקה, בחינת אלמים, ולא היו יכולים לדבר על־ידי בחינת שנה כנ”ל. שמעו קלא – הינו בחינת התעוררות השנה, בחינת זכאה מאן דמליל על אדנא דשמע כנ”ל.

וארכבותה דא לדא נקשן – זה בחינת הולדה, בחינת זווג הגופני. כי על־ידי התעוררות השנה, שהוא בחינת להתיר פה אלמים, על־ידי־זה להתיר פה עקרות כנ”ל, שזהו בחינת זווג הנשיקין, שקודם לזווג הגופני כנ”ל. מאי קלא. קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי – הינו בחינת ספורי מעשיות, שמלבישין בהם את הפנים של תורה כנ”ל. כי ההתלבשות הוא בחינת כנף, בחינת (ישעיה ל): ולא יכנף עוד מוריך. ועל־ ידי־זה ההתלבשות מעוררין מהשנה ומתחילין לדבר, בבחינת (קהלת י): ובעל כנפים יגיד דבר, הכל כנ”ל: