# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/61/1/

על־ידי אמונת־חכמים יכולין להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא, הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל. וזה זוכין על־ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת (דברים יז): לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. ועל־ כן על־ידי־זה יוצא המשפט ברור כנ”ל, בבחינת משפטי אמת. הינו כי כל הלמודים שהאדם לומד, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי־אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל, דהינו שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד משפטי הנהגות, שידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט. וכל זה זוכין על־ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת לא תסור וכו’, ואז יוכל להוציא משפטי הנהגות ישרות, בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ”ל. אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, הינו במותרות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין כא): הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת, כמו שכתוב: ולהג הרבה יגיעת בשר. והוא מדה כנגד מדה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על־כן נדון במותרות. וכל המשפטים הן מן המח, בבחינת (מלכים–א ג): וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט. והמח הוא לפי המזון, וכשהגוף נקי אזי המח ברור, ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות. אבל כשנדון במותרות על־ידי פגם אמונת חכמים כנ”ל, אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו, ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעקל, בבחינת (חבקוק א): כי רשע מכתיר את הצדיק, על־כן יצא משפט מעקל. הינו על־ידי שהעשנים סרוחים מסבבין ומקיפין המח ומבלבלין אותו, על־ידי־זה יוצא משפט מעקל, בבחינת (תהלים קמז): משפטים בל ידעום, הינו בלבול המחין:

ודואג, על־ידי שלמודו היה מבחינת אלו המותרות, בבחינת הנאמר בדואג (שמואל–א כא): ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה’ ושמו דואג וכו’. ופרש רש”י: עוצר עצמו וכו’ לעסק בתורה. כי למודו היה מבחינת עצירות, בחינת מותרות, על־ידי־זה לא היה מוציא מלמודו משפטי אמת, רק משפט מעקל. ועל־כן היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל (יבמות עו:), וזה היה על־ידי שלמודו היה ממותרות כנ”ל: