# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/64/1/

כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם, על מי היה מראה רחמנותו, ועל־כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי כדי להראות רחמנותו. וכאשר רצה השם יתברך לברא את העולם, לא היה מקום לבראו, מחמת שהיה הכל אין סוף, על־כן צמצם את האור לצדדין, ועל־ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נתהוו כל הימים והמדות, שהם בריאת העולם (כמ”ש בעץ חיים בתחלתו). וזה החלל הפנוי היה מכרח לבריאת העולם, כי בלתי החלל הפנוי לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ”ל. וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג כי־אם לעתיד לבוא, כי צריך לומר בו שני הפכים: יש ואין, כי החלל הפנוי הוא על־ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם, ואין שם אלקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו, בודאי אף־על־פי־כן יש שם גם־כן אלקות, כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו, ועל־כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד לבוא: