# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/64/3/

אך דע, אם יש צדיק גדול, שהוא בחינת משה, הוא צריך דוקא לעין בדברי האפיקורסית אלו, ואף שאי אפשר לישבם כנ”ל, על כל זה על־ידי עיונו שמעין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסית הזאת. כי אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי, הם בבחינת שתיקה, מאחר שאין עליהם שכל ואותיות לישבם כנ”ל. כי הבריאה היתה על־ידי הדבור, כמו שכתוב (תהלים לג): בדבר ה’ שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. ובהדבור יש חכמה, כי כלל הדבור הוא רק חמשת מוצאות הפה, ועל־ידם נתהוו כל הדברים של כל הבריאה, וכמו שכתוב (שם קד): כלם בחכמה עשית. והדבור הוא הגבול של כל הדברים, כי הגביל חכמתו בהאותיות, שאותיות אלו הם גבול לזה, ואותיות אלו הם גבול לזה.

אבל בהחלל הפנוי, שהוא מקיף כל העולמות כנ”ל, והוא פנוי מכל, כביכול, כנ”ל, אין שם שום דבור, ואפלו שכל בלא אותיות כנ”ל. ועל־כן המבוכות הבאים משם, הם בבחינת שתיקה. וכמו שמצינו במשה (מנחות כט), כששאל על מיתת רבי עקיבא: זו תורה וזה שכרה, השיבו לו: שתק. כך עלה במחשבה. הינו, שאתה צריך לשתק ולבלי לשאל תשובה ותרוץ על קשיא זו, כי כך עלה במחשבה, שהוא למעלה מן הדבור, על־כן אתה צריך לשתק על שאלה זו, כי הוא בבחינות עלה במחשבה, שאין שם דבור לישב אותה. וכמו־כן אלו הקשיות והמבוכות שבאים מחלל הפנוי, שאין שם דבור ולא שכל כנ”ל, על־כן הם בבחינת שתיקה, וצריך רק להאמין ולשתק שם. ועל־כן אסור לכנס ולעין בדברי האפיקורסית והמבוכות אלו כי־אם צדיק שהוא בחינת משה, כי משה הוא בחינת שתיקה, בבחינות שנקרא כבד־פה (שמות ד), בחינת שתיקה שהוא למעלה מן הדבור. ועל־כן הצדיק שהוא בחינות משה, בחינות שתיקה, יכול לעין בדברי המבוכות אלו, שהם בחינות שתיקה כנ”ל, וצריך דוקא לעין, כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם כנ”ל: