# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/64/4/

ודע, כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם. כי עקר בריאת העולם – על־ידי חלל הפנוי כנ”ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ”ל, ועל־כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות, על־ידי הדבור, כנזכר לעיל: בדבר ה’ שמים נעשו וכו’. וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אלו היו כל התלמידי־חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על־ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר, על־ידי־זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על־ידי הדבור כנ”ל.

כי כל הדברים שכל אחד מהם מדבר, הכל הם רק בשביל בריאת העולם, שנעשה על־ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם, כי התלמידי־חכמים בוראים את הכל על־ידי דבריהם, כמו שכתוב (ישעיה נא): ולאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עמי, אלא עמי. מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתם כן (כמ”ש בזוהר בהקדמה דף ה). אך צריך לזהר שלא לדבר יותר מדי, רק כפי צרך בריאת העולם, לא יותר. כי על־ידי רבוי האור, שלא היו הכלים יכולים לסבל רבוי האור, נשתברו, ומשבירת הכלים היה התהוות הקלפות. כן אם אחד מרבה לדבר, מזה גורם התהוות הקלפות, כי הוא בחינת רבוי האור, שעל־ידי־זה היו שבירת הכלים, שעל־ידי־זה התהוות הקלפות:

וזה פרוש המשנה: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים, מביא חטא (אבות פ”א). כל ימי גדלתי בין החכמים וכו’. בין החכמים, הוא בחינת חלל הפנוי, שנתהוה ונעשה בין החכמים על־ידי הפרוד והמחלקת שיש ביניהם כנ"ל. וזה בין החכמים דיקא, הינו שיש פרוד ומחלקת ביניהם, כי אם היו כלם אחד, אין שיך לומר בין החכמים. ועל־ ידי המחלקת נעשה בחינות חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם, הינו הימים והמדות.

וזה: כל ימי גדלתי – שהייתי מגדל ימי ומדותי, שהוא בחינת בריאת העולם, בין החכמים – בין החכמים דיקא, בתוך החלל הפנוי כנ"ל, כי שם נעשה כל הבריאה כנ"ל. וזה גדלתי – שהגדלתי ימי ומדותי מקטנות לגדלות. וזה שקראם ימי, כי הם ימים שלו, כי הוא בורא את העולם וכו’ כנ”ל. וזה: ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה – כי שם, בחלל הפנוי, אין טוב משתיקה כנ"ל, כי אסור לכנס לשם כי־אם מי שהוא בבחינת שתיקה, בחינת משה כנ"ל. וזה שאמר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו', כי על־ידי שאחז במדרגה זו בבחינת שתיקה, כמו שאמר שאין טוב משתיקה, על־כן היה מגדל ימיו ומדותיו שם בחלל הפנוי, כי אסור לכנס לשם כי־אם מי שהוא בבחינות שתיקה כנ"ל. וזה: ולא המדרש הוא העקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא – כי כל מדרשם ודבריהם, שאלו החכמים מדברים, אין העקר המדרש בלבד, אלא המעשה, שיעשו ויבראו על־ידי דבריהם את העולם כנ"ל. אל תקרי עמי אלא עמי כנ"ל. אך כל המרבה דברים מביא חטא, כי מרבוי האור נתהוו הקלפות כנ"ל: