# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/64/5/

ודע, שעל־ידי הנגון של הצדיק שהוא בחינת משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם. כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר ונגון מיחד, שזה הזמר מיחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת. וזה בחינות (תהלים מז): זמרו משכיל. שכל שכל וחכמה יש לו זמר ונגון, ואפלו חכמת האפיקורסית יש לה נגון וזמר המיחד לחכמה האפיקורסית. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה טו:): אחר מה הוי בה. זמרא יוני לא פסק מפמה, וכשהיה קם מבית־המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו. כי זה תלוי בזה, כי על־ידי זמר הנ”ל שלא פסק מפיו, על־ ידי־זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו. נמצא, כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדרגתה, כן יש לה זמר ונגון השיך ומיחד אליו.

וכן ממדרגה למדרגה, כי בחינת החכמה שבמדרגה היותר עליונה יש לה זמר ונגון יותר עליון לפי בחינתה. וכן למעלה מעלה עד ראשית נקדת הבריאה, שהיא תחלת האצילות, ושם אין למעלה ממנה, ואין מקיף לאותה חכמה שיש שם כי־ אם אור האין־סוף המקיף לחלל הפנוי, שבתוכו כל הבריאות והחכמות. ובודאי גם שם יש בחינת חכמה, אך החכמה שיש שם באור אין סוף אי אפשר לידע ולהשיג אותה, כי אין סוף הוא השם יתברך בעצמו, וחכמתו אי אפשר להשיג כלל, ואין שם רק בחינת אמונה, שמאמינים בו יתברך, שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל.

ואמונה יש לה גם־כן זמר ונגון המיחד לאמונה, וכמו שאנו רואים, שאפלו אמונות עכו”ם בדברי טעותם יש לכל אמונה של עכו”ם נגון מיחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תפלתם, כן להפך בקדשה. כל אמונה יש לה זמר ונגון. ואותו הזמר המיחד לאמונה הנ”ל, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, הינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין כנ”ל, אותו הזמר הוא גם־כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השיכים לכל חכמה ואמונה. וכל הזמירות והנגונים של כל החכמות נמשכין מזה הזמר והנגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והנגונים של כל החכמות, כי הוא הזמר השיך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל.

ולעתיד לבוא, שיהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה’ (צפניה ג), והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקים (שיר־השירים ד): תבואי תשורי מראש אמנה. מראש אמנה דיקא, הינו בחינת אמונה עליונה זו הנ”ל, שהוא ראש לכל האמונות כנ”ל. וזה תשורי דיקא, הינו הנגון והזמר השיך לראש אמונה זו כנ”ל. ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת אין מי שיזכה כי־אם צדיק הדור שהוא בחינת משה, שהוא במדרגת אמונה זו, שהוא בחינת שתיקה, בחינת: שתק, כך עלה במחשבה, הנ”ל. הינו, שהיא עדין למעלה מהדבור כנ”ל, כי משה הוא בחינות שתיקה כנ”ל.

וזה (שמות טו): אז ישיר משה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צא:): שר לא נאמר, אלא ישיר. מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם־כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, שהוא בחינות שתיקה, שזכה לזמר ששיך לאמונה העליונה על הכל, ששם נכללין כל הזמירות, כי כלם נמשכים ממנה. וזה שפרש רש”י: ישיר – יוד על־שם המחשבה נאמרה. הינו בחינות כך עלה במחשבה הנ”ל, בחינות משה, בחינות שתיקה כנ”ל. ועל־כן, על־ ידי נגון של הצדיק שהוא בחינות משה כנ”ל, על־ידי־ זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסית הזאת של חלל הפנוי, כי נגונו הוא בבחינות ראש אמונה, הינו אמונה העליונה על הכל, שעל־ידי נגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית, ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הנגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים כנ”ל: