# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/64/6/

וזה: ויאמר ה’ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו’. פרעה הוא בחינות חלל הפנוי, כי פרעה לשון בטול, מלשון (שמות ה): תפריעו את העם. וגם פרעה לשון התגלות, הינו בחינת חלל הפנוי, שהוא בטל ופנוי מכל, ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ”ל. ושם, בחלל הפנוי, יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג בחינות החלל הפנוי כנ”ל, וכל החכמות הבאים משם, יש בהם כבדות לב, שנשארים בקשיא על השם יתברך, ואי אפשר למצא שם השם יתברך, מחמת שפנה אלקותו משם כביכול, כדי שתוכל הבריאה להתהוות כנ”ל. ועל־כן ויאמר ה’ אל משה בא וכו' – שמשה דיקא יבוא אל פרעה, בחינות החלל הפנוי, כי אסור לכנס לשם כי־אם בחינות משה כנ”ל, כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך כנ”ל.

וזה: כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. עבדים הם בחינות ההקדמות של כל החכמות, כי כל חכמה יש לה הקדמות, והם נקראים עבדים ומשמשים להחכמה, הינו שכל החכמות וההקדמות הבאים משם, מחלל הפנוי, יש בהם כבדות לב, שנשארים בקשיא כנ"ל. וזהו: למען שתי אתתי אלה בקרבו – הינו שמה שהכבדתי את לבו וכו’, שאי אפשר למצא שם את השם יתברך, זה היה למען שיתי וכו’, כדי שאשית בקרבו האותיות של הבריאה, הינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם, בתוך החלל הפנוי, שצמצם ופנה אלקותו משם, כביכול, כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם, לא היה מקום לבריאה כנ”ל. וזה: ולמען תספר וכו’ – כי שם, בתוך הבריאה שנתהוה בתוך חלל הפנוי, שם תוכל לספר ולדבר, כי יש שם אותיות ודבור, שעל־ידם נתהוה הבריאה כנ"ל.

וזה: באזני בנך ובן בנך – כי עקר כלל הבריאה היתה בשביל רחמנותו כנ"ל, והבריאה היתה על־ידי הדבור כנ"ל. נמצא, שבכל דבר שנברא בתוך החלל הפנוי יש שם צמצום רחמנותו, כי השם יתברך צמצם רחמנותו וברא את הדבר הזה בתבנית ודמות הזה כפי הרחמנות שלו, שמדת רחמנותו יתברך חיבה, שזה הדבר יהיה כך, כי הרחמנות – שרש כל הבריאה, כי הכל נברא כדי לגלות רחמנותו כנ"ל. וזה: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך – עד כאן רחמי האב על הבן (כמו שפירש רש”י בראשית כא על פסוק אם תשקור לי ולניני ולנכדי), כי במה שהוא אחר הבריאה, שם תוכל לספר ולדבר ולהשיג צמצום רחמנותו שיש בכל דבר. עד כאן רחמי האב וכו’, הינו שבדבר הזה יש כל־כך רחמנות, ובדבר הזה יש כל־ כך רחמנות.

וזה: את אשר התעללתי במצרים וכו’ – זה בחינת הקלפות שבאים מרבוי האור משבירת כלים. כי התעללתי – פרש רש”י: שחקתי. הינו שעשיתי שחוק ועוללות בעולם, הינו בחינת הקלפות, שהן כנגד הקדשה רק כמו מי שמדמה ומשחק ומעקם עצמו לחברו, כי הם רק כקוף המשחק ומדמה עצמו לאדם. וזהו: ואת אתתי אשר שמתי בם – כי יש שם אותיות, כי הם באים מרבוי אור, משבירת כלים כנ"ל. על־כן וידעתם כי אני ה' – כי שם תוכלו להכיר את ה', כי יש שם ניצוצי הקדשה ואותיות כנ"ל, הינו שאפלו בתוך בחינת השחוק, בחינת הקלפות, הינו בחינת אפיקורסית הראשונה, שבא מבחינת רבוי אור כנ"ל, גם שם תוכל להכיר את ה', כי עליו נאמר: ודע מה שתשיב לאפיקורוס כנ"ל, כי אפשר למצא שם אותיות וניצוצות לישבם, כי הם באים משבירת כלים, כנזכר לעיל:

וזה: ויבא משה אל פרעה וכו', הנני מביא מחר ארבה בגבולך. מחר הוא בחינת לעתיד לבוא, כי מחר לקבל שכר (עירובין כב), בחינת (בראשית ל): וענתה בי צדקתי ביום מחר, הינו בחינת קבול השכר לעתיד לבוא, ואז יבינו בחינת החלל הפנוי, שהוא על־ידי הצמצום, איך אפשר להיות שבאמת יש שם אלקות ואף־על־פי־כן הוא חלל הפנוי כנ”ל, וזהו בעצמו הקבול שכר, כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא, שישיגו השגות ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה, ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה, כההוא קמצא דלבושה מנה ובה (ב”ר פ’ כא), (כמובא בכל ספרי קבלה, שזהו בחינת סוד חלל הפנוי). לבוש הוא בחינת הצמצום של חלל הפנוי, שעל־ידו בחינת הלבושין, יבינו שהוא מנה ובה, שבאמת יש שם אלקות, ואף־על־פי־כן הוא בחינת לבוש, בחינת צמצום, בחינת חלל הפנוי. וזה בחינת וענתה בי צדקתי ביום מחר. צדקתי – בחינת לבושין, בחינת (איוב כט): צדק לבשתי. שאז, ביום מחר, שיהיה הקבול שכר, יתגלה סוד בחינות הלבושין, בחינת הצמצום של החלל הפנוי כנ”ל, כי אז יתגלה ראש אמנה הנ”ל, בחינת: תבואי תשורי מראש אמנה, בחינת הנגון העליון של ראש אמונה הנ”ל, שעל־ידו נתבטל כל המבוכות של חלל הפנוי כנ”ל. וזה: הנני מביא מחר ארבה – ראשי־תבות: א’כן ר’וח ה’וא ב’אנוש (איוב לב). בחינת נגינה, שהוא בחינת רוח. הינו, שאז יתגלה הנגון והזמר של ראש אמונה כנ”ל, ועל־ידו יתבטלו כל האפיקורסית, אפלו של חלל הפנוי כנ”ל: