# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/65/4/

והנה באמת בשעת בטול, שנתבטל אל התכלית, שהוא כלו טוב, כלו אחד, אזי באמת נתבטלין היסורין כנ”ל. אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הבטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי, ועל־כן מכרח שיהיה הבטול בבחינות רצוא ושוב. על־כן כשחוזר השכל מהבטול אל המח, שהוא כלי השכל, אזי אי אפשר להמחין, שהם הכלים, לקבל זה השכל של בחינות בטול, כי הוא בחינות אין סוף, שהוא בחינות התכלית, שהוא כלו אחד, כלו טוב. ומחמת זה מרגיש המח הצער של היסורין, כי עקר ההרגשה של כל היסורין והכאבים, חס ושלום, הוא בהמח, כי מהמח יוצאין צנורות לכל האיברים כלם, ועל־ידי־זה מרגיש המח הכאב באיזו איבר שהוא.

ודע, שאחר־כך, כשחוזר מהבטול אל הכלים, דהינו המחין, אזי מתגברין היסורין ביותר ממה שהיו מקדם. כדרך שני אנשים שמתאבקים ונלחמים ונתגברים זה כנגד זה. שכשאחד רואה שחברו מתגבר עליו, אזי הוא מתחזק מאד ומתגבר ביותר. כמו־כן כשרואין הבעלי־דינים שהוא רוצה להתגבר על היסורין ולבטלם על־ידי הבטול אל התכלית כנ”ל, אזי הם מתחזקים ומתגברים ביותר, ועל־כן אחר־כך, כששב מהבטול, אזי היסורין הם גדולים יותר מקדם, כי הם מתגברים כנגדו, מחמת שרוצה לברח מהם וכנ”ל:

אך אחר־כך מקלים היסורין ומתנחמין עליהם על־ ידי התחדשות התורה, שזוכין על־ידי היסורין, כי על־ידי היסורין בא לבחינת בטול כנ”ל, ואחר־כך, אף־ על־פי ששב מהבטול, אף־ על־פי־כן מהרשימו שנשאר מהבטול, על־ידי־זה נעשה התחדשות התורה, כי על־ידי הבטול שנתבטל אל התכלית והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות מאד, על־ידי־ זה נתמלא שמחה. והשמחה הוא כלי אל חדושין דאוריתא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח): בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים בראש כל אחד, וכשחטאו וכו’, ועתיד הקדוש־ברוך־הוא להחזירן לנו, שנאמר: ושמחת עולם על ראשם. נמצא, שהשמחה היא בחינת נעשה ונשמע, שהוא בחינת קבלת התורה.

ועל־ידי התחדשות התורה, שזוכין על־ידי הרשימו של הבטול כנ”ל, על־ידי־זה מקררין היסורין אחר־כך, כי על־ידי־זה מכבין צמאון הנפש, כי הרגשת היסורין הוא בחינת צמאון הנפש, כי צמאון הוא על־ידי מליחות, ומליחות הוא בחינת יסורין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה): נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורין. כי הנפש היא בת השכל, כי עקר גדול הנפש הוא על־ידי השכל, שמגדלה ומתקנה, וכמו שכתוב (משלי יט): גם בלא דעת נפש לא טוב. וכשהשכל בשלמות, אזי הוא עושה פרות, אבל כשנפגם השכל, אזי הוא בחינת ארץ פרי למלחה (תהלים קז). והמליחות הוא בחינת היסורין, שמרגישין על־ידי שאין השכל בשלמות כנ”ל, והוא בחינת צמאון הנפש כנ”ל. ועל־ידי ההתחדשות התורה הנ”ל, על־ידי־זה מקררין היסורין ומכבין הצמאון, בבחינות (ישעיה נה): הוי כל צמא לכו למים. וזה בחינות (תהלים צד): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. כי על־ידי היסורין זוכה להתחדשות התורה כנ”ל. וזה סימן שפעל על־ידי היסורין וקבלם כראוי, כשזוכה אחר־כך לחדושין דאוריתא, שזה סימן שזכה לבחינות בטול אל התכלית על־ידי היסורין, ועל־ידי־זה זכה לחדושין דאוריתא על־ידי הרשימו כנ”ל:

והבעל־השדה הנ”ל, כשעיניו מאירות בבחינות שדה צופים, אזי יכול להסתכל בכל אחד ואחד אם הוא קרוב אל התכלית. וכשרואה באחד שרחוק מהתכלית, אזי אין תפלתו עדין בשלמות כראוי כנ”ל, כי אינו יכול לעשות אחד מכל התפלה, וכשעומד בסוף התבה, שוכח תחלת התבה, ואינו יכול לכלל תפלתו בבחינות אחד כנ”ל. והבעל־השדה הנ”ל מסתכל בו ומביאו אל התכלית, שהוא כלו אחד כנ”ל, ואזי יכול לעשות אחד מכל התפלה, ואף־על־פי שעומד בסוף התפלה, עדין הוא עומד בתחלת התבה של תחלת התפלה כנ”ל.

וזה בחינות (שבת קד): מנצפ”ך צופים אמרו. ומסיק שם, שהצופים תקנו הי בתחלת תבה והי בסוף תבה. צופים זה בחינות הבעל־השדה, כשעיניו בבחינות שדה־ צופים כנ"ל, אזי יכול לתקן ולהסתכל על אותם שהם סמוכים אל התכלית, וכשעומדים בסוף התפלה, עדין הם בתחלת התבה כנ"ל. ועל אותם שהם רחוקים מהתכלית, והם בחינות סוף תבה, כי כשהם בסוף התבה, הם בסוף התבה ממש כנ"ל, והצופים מתקנים אותם ומביאים אותם אל התכלית כנ"ל. וזה בחינות: שכחום וחזרו ויסדום. הינו שמחמת שהם רחוקים מהתכלית, שכחו תחלת התבה, כי אינם כוללים תפלתם בבחינת אחד כנ"ל, וחזרו ויסדום ותקנו אותם, שיהיה כלו אחד כנ"ל:

וזה פרוש: ויאמר בעז אל רות. בעז הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז): החכמה תעז לחכם. רות היא בחינת הנפש, שממנה יוצא הדבור של התפלות והשירות והתשבחות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ז:): למה נקרא שמה רות. שממנה יצא דוד, שרוה להקדוש־ברוך־הוא בשירות ותשבחות. הלוא שמעת בתי – כי הנפש היא בת השכל כנ"ל.

וזהו: הלוא שמעת, הינו השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך, הינו הטה אזניך ושמע בקשת הדבור ותחנוניו, שמבקש ומתחנן לבל תתפרד ממנו כנ"ל.

וזהו: אל תלכי ללקט בשדה אחר – כנ"ל, כי כל האותיות והדבורים הם לקוטים יקרים, שמלקטים בשדות עליונים כנ"ל, והדבור מבקש מהנפש לבל תלך מאתו ללקט לקוטים אחרים כנ"ל. אך זה אי אפשר, כי צריך לילך וללקט יותר כנ"ל, אך: וגם ולא תעבורי מזה – הינו שאפלו כשתלך לתבה אחרת, אל תעבר מתבה ראשונה כנ”ל, וזה נעשה על־ידי שזוכה אל התכלית כנ”ל.

וזה: עיניך בשדה אשר יקצרון – הינו בחינת ההסתכלות על התכלית, כי הקצירה היא תכלית החרישה והזריעה. הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך – זה בחינת סתימת העינים, שצריך לסגרם, ולחבר הראות לכונו אל התכלית כנ”ל, כי בלא זה אי אפשר להסתכל על התכלית כנ”ל. וזה: הלוא צויתי את הנערים, לשון צותא והתחברות, שצריך לצות ולחבר הראות כנ”ל. והעינים נקראים נערים, כי הם משרתי השכל כנ”ל, כי הראות הוא שליח ומשרת להשכל כנ”ל.

וזהו: לבלתי נגעך – בחינת נגעי הנפש. כי כשהראות נתפזר ורואה כל מה שלפניו, הינו שאינו סותם וסוגר עיניו מחזו דהאי עלמא כנ"ל, זהו בחינת נגעי הנפש. וצריך לצות ולחבר את הנערים, דהינו הראות, לבלי להסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה, לבלתי לנגע את הנפש, ואז יוכל להסתכל על התכלית כנ"ל, ואזי, על־ ידי ההסתכלות על התכלית, נתבטלין כל היסורין כנ"ל. אך אחר־כך, כששב מהבטול, מתגברין היסורין ביותר כנ"ל, שזה בחינת צמאון הנפש כנ"ל.

וזה: וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים – כי לכבות הצמאון הוא על־ ידי התחדשות התורה, שמקבלין המחין, שהם הכלים של השכל, על־ידי הרשימו שנשאר מהבטול כנ"ל, ומשם שותה הנפש לכבות צמאונה כנ"ל. וזה: ושתית מאשר ישאבון הנערים – כי הנערים, שהם עיני השכל, הם שואבין התחדשות התורה מהרשימו שנשאר מההסתכלות על התכלית כנ"ל, ועל־ידי־זה נתבטלין היסורין אחר־כך ומכבין צמאון הנפש כנ"ל:

וזה בחינת הגן־עדן, בחינת משה ואהרן. גן הוא בחינת הנפש, בחינת (ירמיה לא): והיתה נפשם כגן רוה. עדן הוא בחינת התכלית, כי עדן עין לא ראתה (כמו שאמרו רז”ל ברכות לד:), בחינת בטול כנ”ל:

וזה בחינת: עתיד הקדוש־ ברוך־הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד מראה באצבעו וכו’ (תענית לא). מחול, זה בחינת השמחה, שהיא כלי לקבלת־ התורה כנ”ל, וכל זה על־ידי הבטול, שעל־ידי הזריחה של הרשימו מן הבטול, משם באה התורה על־ידי הכלים, כמו שמבאר שם. וזה בחינת מראה באצבעו. מראה, זה בחינת המראה והזריחה של הרשימו, שמשם באה התורה. וזה בחינת מראה באצבעו, בחינת התורה, שהיא בחינות (שמות לא): אצבע אלקים: