# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/66/2/

כי קדם שמוציאין מכח אל הפעל, אזי הכח והפעל נקשרים ביחד, ואין הפרש ביניהם, כי סוף מעשה במחשבה תחלה, דהינו כשאדם רוצה לעשות איזה דבר, כגון לבנות בית, צריך לחשב תחלה במחשבתו איך יהיה ציור בנין ביתו, ואז, כשנגמר במחשבתו דמות ביתו, אזי מתחיל לבנותו. נמצא, שסוף המעשה במחשבה תחלה, וקדם שהוציא מכח אל הפעל, אזי סוף המעשה נקשר עדין בתחלת המחשבה, ואין הפרש והבדל ביניהם כלל. וצריך לראות להוציא מכח אל הפעל, ואזי נפתחין ונבדלין הכח והפעל.

ויש הפרש והבדל בין תחלת המחשבה, שהיא בחינת כח, ובין סוף המעשה, שהיא בחינת פעל. וזה בחינת אלף, כי א היא שתי יודין וואו באמצע, שהיא בחינת פתח. ואלו השני יודין, הם בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף, שהם בחינות כח ופעל, הינו בחינת היו"ד של שם העצם, שהוא שם הויה ברוך הוא, שהוא יו"ד בראש, שהוא בחינת מחשבה תחלה, בחינת כח. והיו"ד השני היא בחינת יו"ד של הכנוי, שהוא שם אדני, שהוא יו”ד בסוף, בחינת סוף מעשה, בחינת פעל. ובתחלה שני יודי”ן אלו הם נקשרין יחד, ואין הבדל ביניהם כנ”ל, ואחר־כך, כשמוציאין מכח אל הפעל, הם נפתחין ונבדלין כנ”ל. וזה בחינת הואו שבתוך האלף, שהוא בחינת פתח, הינו מה שנפתחין ונבדלין אלו השני יודי”ן, שהם בחינות כח ופעל כנ”ל.

וזאת הואו שבתוך האלף הוא בחינת הואו אותיות שיש בין שני היודי”ן של שני השמות הנ”ל, כזה: יאקדונקי. כי יש שלש אותיות אצל היו”ד של שם העצם, שהוא בחינת תחלת המחשבה, וכן יש שלש אותיות אצל היו”ד של שם הכנוי, שהוא בחינת סוף מעשה. כי בכל דבר שבעולם יש שלש בחינות, שהם מקום וציור וזמן, שהם בחינת שלש אותיות הנ”ל. כגון כשאדם רוצה לבנות בית, צריך לחשב באיזה מקום לבנותו ובאיזה זמן ובאיזה ציור יהיה נבנה הבית, וכן בכל דבר שבעולם. וכן אחר־ כך בסוף המעשה, דהינו כשעושה את הדבר, יש גם־ כן שלש בחינות הנ”ל, שהם מקום וציור וזמן. וזה בחינות שלש אותיות שיש אצל יוד בראש, שהיא תחלת המחשבה, וכן יש שלש אותיות אצל יוד בסוף, שהיא בחינת סוף המעשה, שהם בחינת הואו שבין שני היודי”ן כנ”ל:

וזה בחינת שתי הרוחות הנ”ל, שהם רוח דלעלא ורוח דלתתא כנ”ל, שהם בחינת כח ופעל, שבתחלה הם נקשרים יחד, ואחר־כך נפתחין ונבדלין כנ”ל. כי בחינת שתי הרוחות הנ”ל נעשין על־ידי המתקת חרון־אף, כי יש בחינת חרון־ אף אצל השם יתברך, כביכול, ואצל בני־אדם. וכשיש חרון־אף, חס ושלום, הוא בחינות עשן שיוצא מנחיריו, כמו שכתוב (תהלים יח): עלה עשן באפו. וזה העשן מזיק לפרנסה [שעל־ ידה מוציאין מכח אל הפעל, כי על־ידי שיש לו פרנסה ואינו נצרך לבריות זוכה לאמת, בחינות עלמא דאתי, בבחינות: אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה’ אלקיו. שעל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל כדלקמן], כי העשן מזיק לעינים, בבחינת (משלי י): כעשן לעינים, שהם בחינת פרנסה, בחינת (תהלים קמה): עיני כל אליך ישברו וכו’. כי כעס מזיק לפרנסה, כמו שמובא במקום אחר, שכעס מפסיד העשירות (עיין לעיל בסימן נט). וצריך לשבר ולהמתיק החרון־אף, דהינו להמתיק העשן ולבררו, עד שיהיה נעשה ממנו בחינת רוח, דהינו רוח אוירי, שנעשה מהתבררות העשן.

וזה הרוח, שהוא המתקת העשן של החרון־אף, הוא בחינת משיח, בחינת (איכה ד): רוח אפינו משיח ה’. וכל זמן שלא בא בחינת זה הרוח אל בחינת הידים, עדין הוא קדם ההויה, כי עקר ההויה הוא בבחינת הידים, שהם כלי העשיה, ששם הוא עקר התגלות בחינת הרוח, בבחינת (תהלים לא): בידך אפקיד רוחי, ובבחינת (איוב יב): אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש.

ואחר־כך, כשנתגלה הרוח בבחינת הידים, עדין שני הרוחות הנ”ל, שהם בחינת כח ופעל, בחינת שני הידים – ימין ושמאל, הם שניהם ביחד עדין, דהינו שעדין לא נפתחו ונתפרדו הידים, ששם התגלות שתי הרוחות כנ”ל. כי עדין הכח והפעל נקשרים יחד, ואין הבדל ביניהם כלל, ואזי אין נכר בין ימין לשמאל כנ”ל, ואז עדין בחינת קדם הבריאה, דהינו קדם שמוציאין מכח אל הפעל, שאז הן נקשרין יחד כנ”ל.

ואחר־כך, כשמוציאין מכח אל הפעל, אז הוא גמר הבריאה, ואז נפתחין הידים, ונכר בין ימין לשמאל, בבחינת (ישעיה מח): אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. כי אז יש הפרש והכר בין הכח והפעל, שהם בחינת שתי הידים, שתי הרוחות, כנ”ל. וכל זה נעשה על־ידי המתקת החרון־אף כנ”ל. וזה בחינת: אף ידי – אף דיקא כנ”ל. וזה בחינת (תהלים קמה): פותח את ידיך – שהידים נפתחין ונכרין בין ימין לשמאל כנ”ל. וזה: את ידיך – בחינת שני יודי”ן הנ”ל (כמ”ש בזוהר ובתיקונים בהקדמה דף ז: ומובא בפע”ח בשער הזמירות פ”ה ע”ש). אל תקרי ידך, אלא יודיך, כי הידים הם בחינת שני יודין הנ”ל, שהם בחינת כח ופעל, שזה בחינות שתי הידים ימין ושמאל כנ”ל.

וזהו: פות’ח א’ת יד’ך – סופי־תבות חתך, כמובא, הינו בחינת שהידים נפתחין ונחתכין, ונכר בין ימין לשמאל כנ”ל, בחינת אף ידי יסדה ארץ וכו’ כנ”ל. וזה חתך בגימטריא שתי פעמים רוח (כמובא בפע”ח שם), הינו בחינת שני הרוחות הנ”ל, שהם בחינת שני היודין, שני הידים כנ”ל, כשנפתחין ונחתכין כשמוציאין מכח אל הפעל כנ”ל. וזהו פותח את וכו’, בבחינת פתח הנ”ל. וכל זה נעשה על־ידי המתקות החרון־אף, בבחינת רוח אפינו משיח ה’, כנ”ל.

וזה: פ’ותח א’ת י’דך – ראשי־תבות: אפי, הינו בחינת רוח אפינו וכו’ הנ”ל, כי על־ידי בחינת רוח אפינו וכו’ נפתחין ונחתכין הידים, שהם בחינת שני הרוחות כנ”ל:

וכל המצוות והעברות תלויין גם־כן בזה, בבחינת התפתחות הידים הנ”ל, בחינת כח ופעל כנ”ל, כי יש בהם גם־כן שלש בחינות הנ”ל, שהם מקום וציור וזמן. וזה בחינת (אבות פ”ב): הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה. לידי עברה דיקא, כי עקר העברה, חס ושלום, נעשה על־ידי בחינות הידים הנ”ל. ובתחלה העברה בכח, שחושב לעשותה, חס ושלום. ואחר־כך, כשמוציאה מכח אל הפעל ועושה אותה, חס ושלום, אזי הוא רשע גמור וחשוב כמת, כי רשעים בחייהן קרויין מתים (ברכות יח:). וזה בחינת (תהלים פח): כמו חללים שוכבי קבר וכו’. הינו הרשעים, שהם בחייהן קרויים מתים. וזהו: מידך נגזרו – נגזרו לשון חתך, כמו שפרש רש”י, הינו שהעברה נעשה על־ידי בחינת חתוך הידים, בחינת: פותח את ידך – סופי־תבות חתך. ומנפילת חתוך והתפתחות הידים אלו שבקדשה, נעשה העברה בבחינות: והמה מידך נגזרו – לשון חתך כנ”ל. ועל־כן מועיל תשובה על עברה, כי עקר התשובה היא חרטה, שמתחרט על העברה, בחינות (נדרים כב:) פתח חרטה, שזה בחינות פתח כנ"ל, בחינות: פותח את ידך כנ"ל: