# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/66/3/

ולהוציא מכח אל הפעל הוא על־ידי שלמות הדבור. וצריך שיהיו אותיות הדבור בשלמות, וזה נעשה על־ידי בחינות עלמא דאתי, שעל־ידי־זה נשלמין אותיות הדבור, כי לעתיד לבוא יהיה הדבור בשלמות, כי אפלו העכו”ם יקראו את השם יתברך עם הדבור, כמה שכתוב (צפניה ג): כי אז אהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה’ וכו’. נמצא, שיהיה להדבור שלמות.

כי עכשו הדבור חסר ואינו בשלמות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדבור. אבל לעתיד יקראו כלם להשם יתברך עם הדבור, אפלו עכו”ם, ועל־כן אז יהיה הדבור בשלמות, בחינת שפה ברורה, מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדבור. נמצא שיש להדבור שלמות. וכל זה יהיה לעתיד, כי עקר גדלתנו ותפארתנו יתגלה לעתיד לבוא, שאז ידעו ויראו הכל את גדלתנו, כי אז יראו הכל את גדלת ותפארת הצדיקים והכשרים. אשריהם, אשרי חלקם, מה רב טובך הצפון להם. ולהפך – מפלת הרשעים, כמה שכתוב (מלאכי ג): ועסותם רשעים וכו’, כי אז יהיה יומא דדינא רבא, שיהיה האדם נדון על כל מעשה, על כל פרט ופרט, ולא יותרו לו על שום דבר קטן, כי אין שכחה לפניו יתברך, והכל יהיה נזכר לו אז.

ואזי, כשיהיה מפלת הרשעים, וישובו ויראו בין צדיק לרשע וכו’ (כמו שכתוב: שם במלאכי: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו), כי אז דיקא, ביומא דדינא, יראו החלוק בין צדיק לרשע וכו’, ואזי יתהפכו כלם להשם יתברך על־ידי־זה, ויקראו כלם בשם ה’, בבחינות: אז אהפך אל כל העמים וכו’, כנ”ל, ואזי יהיה הדבור בשלמות, בחינת שפה ברורה כנ”ל. נמצא, שעל־ידי מפלת הרשעים שיהיה לעתיד, על־ ידי־זה יהיה נשלם הדבור אז כנ”ל. אבל צריכין להמשיך בחינת עלמא דאתי גם בעולם הזה, דהינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה, וזה נעשה על־ידי אמת:

ועקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות, כי כיון שנצרך האדם לבריות, משתנה פניו ככרום לכמה גונין (ברכות ו:), כי מי שהוא נצרך לבריות, קשה לו מאד להתפלל ברבים, וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד, כי ברבים נופלין עליו פניות גדולות ושקרים, שעושה תנועות ושקרים בתפלתו בשביל בני־אדם, מאחר שהוא נצרך להם. ואפילו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה, כי מתפרנס משלו, אף־על־פי־כן יש שהוא נצרך לבריות בשביל כבוד או בשביל דבר אחר, דהינו שיש לו תאוה של כבוד וחשיבות וכיוצא. נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד וחשיבות שלהם. ואזי, כשהוא נצרך לבריות, באיזה בחינה, יוכל לפל בשקר גדול בתפילתו, דהינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני־ אדם כנל.

ויש מי שהוא איש כשר קצת וירא את ה’ במקצת, ומתביש בעיניו לעשות שקר מגנה בתפלתו בשביל אחרים, ומתכון להתפלל באמת, אבל האמת הוא הרבה מאד יותר מדי, וגם זה אינו אמת, כי לא נמצא הרבה אמת, כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר (לעיל בהתורה אר”ע בסי’ נא), דהינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנל, על־כן הוא רוצה לכסות על השקר ולהלביש השקר באמת, דהינו למשל, שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת־כף בשביל אחר, אבל הוא מתביש בזה שיעשה שקר בתפלתו בשביל בני־אדם, על־כן הוא גונב דעת עצמו, ומסבב לו היצר הרע סבובים במחשבתו, עד שנתגלגל הדבר במחשבתו, שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפלתו או להכות כף אל כף, דהינו שמוצא לעצמו איזה אמת, שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת. נמצא שהוא מכסה השקר באמת, נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדי.

כי העקר האמת אינו רק אחד, דהינו להתפלל באמת לאמתו בשביל השם יתברך לבדו, אבל זה האמת של שקר הוא הרבה מאד, כי יש בזה כמה גונין וכמה מיני אמת שמוצא לעצמו לחפות על השקר. וזהו: כיון שנצרך האדם לבריות – שאז נופלים עליו פניות ושקרים כנ”ל – אזי משתנה פניו לכמה גונין. פניו זה בחינת האמת, שהוא בחינת פנים, בחינת (תהלים כד): מבקשי פניך יעקב סלה. בחינת (מיכה ז): תתן אמת ליעקב. דהינו שהאמת שלו, שהוא בחינת פנים, נשתנה לכמה גונין, דהינו שיש לו כמה מיני אמת שמלביש בו השקר, דהינו שמוצא לעצמו אמת, שכונתו בשביל כך או בשביל כך. נמצא שנשתנה הפנים, שהוא אמת, לכמה גונין, כי העקר האמת אינו אלא אחד כנל.

וזה פרוש (תהלים קמו): אהללה ה’ בחיי. הינו כשאין נצרך לבריות, וזה בחיי – בחיי דיקא, הינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם, כי הנצרך לבריות חייו אינם חיים (ביצה לב:), הינו שאינם חיים שלו, כי הוא חי מאחרים, אבל כשאיני נצרך לבריות, ואני חי חיים שלי, אזי אוכל להללו ולהתפלל לפני באמת כנ”ל, וזהו: אהללה ה’ בחיי – דיקא, כנ”ל. וזהו (שם): כיון שנצרך האדם לבריות, עולם חשך בעדו וכו’ (עין למטה):

וכשיש אמת, אזי הוא מפלת הרשעים, כי עקר מפלת הרשעים לעולם הבא הוא על־ידי האמת שיתגלה אז, כמו שכתוב (משלי יב): שפת אמת תכון לעד – כוננת לעד לא כתיב, אלא תכון, כי לעתיד לבוא יתגלה האמת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (זוהר תשא דף קפח: ובתיקון סג). ועל־ידי האמת שיתגלה לעתיד, על־ידי־זה יהיה מפלת הרשעים, בבחינת (דברים ז): ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. פניו, זה בחינת אמת כנ”ל, שעל־ידי־ זה משלם לשונאיו ומאבידן מן העולם, כמובא בזהר הקדוש. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (עירובין כב), שכביכול הם כמשא על פניו, כי הפנים, שהוא בחינת האמת של השם יתברך, אינו יכול לסבל את הרשעים, וכשנתגלה בחינת הפנים, דהינו האמת, אזי הוא מפלת הרשעים כנ”ל, ועל־ידי־זה יהיה מפלתם לעתיד, כי אז יתגלה האמת כנ”ל.

ועל־כן כשזוכין לאמת בעולם הזה כנ”ל, על־ידי־זה נתגלה בחינת הפנים כנ”ל, ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה, ואזי נעשה מפלתם על־ידי האמת גם בעולם הזה, כמו שיהיה בעולם הבא כנ”ל.

ועל־ידי־זה ממשיכין שלמות אותיות הדבור שיהיה לעתיד, בחינת שפה ברורה, בתוך העולם הזה. כי בחינת שפה ברורה נעשה על־ידי מפלתם, שעל־ידי־זה נתהפכין כלם אל השם יתברך כנ”ל:

וזה בחנת (ישעיה נח): ודבר דבר, הנאמר בשבת. הינו, שצריך להמשיך בחינות דבור של שבת, שהוא בחנות עלמא דאתי, בתוך הדבור של עולם הזה, להשלים הדבור בעולם הזה. כי עקר שלמות הדבור הוא מבחינות שבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיג:): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל. כי בשבת הוא שלמות הדבור, כי שבת הוא בחינות עולם הבא כנ”ל, וצריך להמשיך דבור של שבת בתוך הדבור של חל, כנ”ל:

וזהו בחינת אל הויה ביצירה, שעל־ידי בחינת אל, שהוא בחינת אמת, בחינת (במדבר כג): לא איש אל ויכזב. שהוא בחינת יעקב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה יח): מנין שקראו הקדוש־ברוך־ הוא ליעקב אל. שנאמר: ויקרא לו אל אלקי וכו’. כי יעקב בחינת אמת כנ”ל. וזה האמת, שהוא בחינות עלמא דאתי, תלוי בפרנסה, כי כשיש לו פרנסה ואין נצרך לבריות יוכל להתפלל באמת כנ”ל. וזה בחינת (תהלים קמו): אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה’ אלקיו. כששברו על ה’ אלקיו ואין נצרך לבריות – אזי אל יעקב בעזרו, כי אל יעקב הוא בחינת אמת כנ”ל. ואזי, כשזוכין להמשיך בחינות עלמא דאתי, בחינות אמת, בחינות פנים, בתוך העולם הזה, אזי נעשה מפלת הרשעים כנ”ל.

וזה בחינת הויה במלוי ההין, כי הי היא בחינת שלום שכר, כמה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין כא) על פסוק (יחזקאל ב): הגה והי. והי זה שלום שכר לרשעים בעולם הבא, וזה בחינת אל הויה, דהינו אל שהוא בחינות אמת, שעל־ידו נעשה שלום שכר לרשעים, שהוא בחינות הויה במלוי ההין כנ"ל, צריך להמשיכה בתוך העולם הזה, שהוא בחינות ודבר דבר, להמשיך דבור של שבת בתוך ימי החל כנ"ל, שהם בחינות יצירה, בבחינות (תהלים קלט): ימים יצרו ולא אחד בהם, דהינו שימי החל הם בחינות יצירה, כשאין אחד בהם, שהוא בחינות שבת. וצריך להמשיך לבחינות יצירה, שהוא בחינת ימי החל, את בחינות אל הויה, שהוא בחינות עלמא דאתי, בחינות שבת. וזה בחינות: מלכות – פה, שעל־ידי־זה נשלמים אותיות הדבור כנ”ל: