# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/67/1/

הנפש היא יקרה מאד, וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד. על־ כן צריכין לזהר מאד כשבא איזה כבוד חדש לאדם, כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות, וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה, בבחינת (ישעיה נח): כבוד ה’ יאספך. שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד, כי שם שרשם כנ”ל. ועל־כן כשבא כבוד חדש לאדם, צריך לזהר ולהשמר, כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות, כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד, שהיא שרשה כנ”ל. אך מדה טובה מרבה, ועל־כן על־פי־ הרב בא הכבוד לטובה, דהינו, כשבא נפש חדשה אל האדם, אזי היא באה מלבשת בהכבוד, שהיא אם כל חי כנ”ל. ועל־כן כשבא כבוד חדש לאדם, על־פי־רב הוא לטובה, דהינו שבא נפש חדשה לאדם על־ידי־זה הכבוד. והכלל, שהכבוד הוא שרש הנפשות. ועל־כן לפעמים בא כבוד חדש לאדם בשביל הסתלקות איזה נפש, חס ושלום, כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד כנ”ל. אבל על־פי־רב בא הכבוד לטובה, דהינו שבא נפש חדשה להאדם על־ידי־ זה הכבוד, שהוא שרש כל הנפשות כנ”ל. על־כן צריכין לזהר מאד לקבל הכבוד בקדשה גדולה, לשמו יתברך לבד, כי הכבוד הוא שרש כל הנפשות כנ”ל: