# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/67/8/

ולפעמים יש עיפות אל הנפש, על־ ידי שנתרחקה מאמה, דהינו הכבוד כנ”ל, וצריך להחיותה ולהבריאה על־ידי מים קרים, בבחינת (משלי כה): מים קרים על נפש עיפה. הינו כשמתפללין בלא לב, על־ ידי־זה נתרחק הנפש מן הכבוד, בבחינת (ישעיה כט): בשפתיו כבדוני ולבו רחק וכו’. כי כונת הלב זה בחינת הנפש, כמו שכתוב (תהלים כה): אליך ה’ נפשי אשא, ופרוש רש”י: לבי אכון. אבל כשהלב רחוק מדבורי התפלה, אזי הוא בחינת התרחקות הנפש, שהוא בחינת הלב, מן הכבוד, בבחינת: בשפתיו כבדוני ולבו רחק. ואזי יש עיפות אל הנפש, וצריך להבריאה על־ ידי מים קרים כנ”ל.

ומים קרים מקבלין על־ידי בחינת רעמים, ורעמים נעשין על־ידי מה שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ח:): הזהרו בזקן ששכח תלמודו, שצריך לזהר ולכבדו, ועל־ ידי־זה נעשין רעמים, ומשם באים מים קרים להחיות הנפש כנ”ל.

כי הרעמים נעשין על־ידי שיוצאין אדים וקיטורים חמים ובאים בתוך הענן ונתלהבים שם, ועל־ידי־זה נקרע הענן, ומזה נשמע קול הרעם. ופעלות הרעמים, שעל־ידי־זה נתחלקין המים של כל מקום ומקום כפי הצריך להשקותו, במדה ובמשקל, כפי הראוי לפי המקום, בבחינת (תהלים קד): מקול רעמך יחפזון, יעלו הרים ירדו בקעות, אל מקום זה יסדת להם. כמו־כן כשנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, והשכחה הוא בחינת עננין דמכסין על עינין, וכשנותנין לו כבוד, והכבוד הוא בחינת אש, בבחינת (שמות כד): וכבוד ה’ כאש אוכלת. והוא בא בתוך הענן, בבחינת (שם טז): וכבוד ה’ נראה בענן. הינו בתוך בחינת העננין דמכסין על עינין, ואזי נקרע הענן, ומזה נעשין בחינת רעמים, בבחינת (תהלים כט): אל הכבוד הרעים, ה’ על מים רבים, שעל־ידי הכבוד נעשין רעמים כנ”ל. ואזי יוצאין מים רבים, דהינו שנתגלה דעת הזקן, על־ידי שנקרע הענן המכסה על העינין כנ”ל, בבחינת (ישעיה יא): כי מלאה הארץ דעה וכו’ כמים לים מכסים. וזהו בחינת מים רבים הנ”ל, והם בחינת מים קרים, שעל־ידן מחיין ומבריאים את הנפש כנ”ל.

ועל־ידי אלו הרעמים נתחלקין מימי הדעת לכל אחד ואחד כראוי לו, לפי מה שצריך לקבל מים קרים להחיות את נפשו. וזה החלוק שבין הלומד מן הספר לשומע מפי צדיקי אמת, כי כשלומד מן הספר, אינו יודע השעור שצריך ללמד להחיות נפשו, אבל כששומע מפי הצדיק, אזי משפיע לו בחינת מים קרים לפי הראוי לו, לפי מדרגתו, על־ידי בחינת הרעמים כנ”ל.

ואלו המים קרים מחיין ומתקנין את הנפש, שהיתה עיפה על־ידי שנתרחקה מן הכבוד, על־ידי שהתפלל בלא כונת הלב כנ”ל, כי הסתלקות החכמה מן הזקנים, הינו מבחינת זקן ששכח תלמודו הנ”ל, זה נעשה על־ידי מה שמתפללין בלא לב, וכמו שכתוב (שם בישעיה כט): בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר. ועל־כן, על־ידי שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, שעל־ידי־זה חוזר ונתגלה חכמתו כנ”ל, על־ידי בחינת הרעמים כנ”ל, נמצא שבזה בעצמו מתקן הפגם שגרם על־ידי שהתפלל בלי כונת הלב, דהינו שגרם הסתלקות החכמה מן הזקנים כנ”ל, כי עכשו, על־ידי הכבוד שנותן להם, חוזר ונתגלה חכמתם כנ”ל. ועל־כן אזי, על־ידי־זה בעצמו, יוצאין מים קרים ומחיה את נפשו, שהיתה עיפה על־ידי פגם התפלה כנ”ל.

וזה בחינת (איוב לז): ירעם אל בקולו נפלאות. הינו שקול הרעמים מתקנין את בחינת הנפלאות, שהוא בחינת הסתלקות החכמה מן הזקנים, כמו שכתוב: הנני יוסף להפליא הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו’. ועל־ידי הרעמים נתתקנין, וחוזר ונתגלה חכמתם כנ”ל:

ואזי, כשמחיין הנפש על־ ידי מים קרים הנ”ל, מחיין גם את העצמות. כי פגם הנפש הוא פגם העצמות, כמו שכתוב (תהלים ו): כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד. כי על־ידי שאין מתפללין בכונת הלב, שעל־ ידי־זה הוא עיפות הנפש, על־ידי־זה הוא פגם העצמות. כי צריך להתפלל להרגיש דבורי התפלה בכל עצמותיו, בבחינת (שם לה): כל עצמותי תאמרנה. ועל־ידי המים קרים, שעל־ידי־זה מחיה הנפש, על־ידי־זה מחיה העצמות, בבחינת (איוב כא): ומח עצמותיו ישקה. וזה בחינת (משלי כה): מים קרים על נפש עיפה, ושמועה טובה מארץ מרחק. שמועה טובה זה בחינת קול הרעמים, שמשמיעין עצמן בטוב, שהם מתקנין התרחקות הנפש מן הכבוד, וזה בחינת: שמועה טובה מארץ מרחק, שזהו בחינת מים קרים על נפש עיפה, שהם באים מן הרעמים, שהם בחינת שמועה טובה כנ”ל.

וזה בחינת (שם טו): שמועה טובה תדשן עצם. שעל־ידי בחינת שמועה טובה, שהיא בחינת רעמים, שמשם בחינת מים קרים, שהם מחיין ומבריאין הנפש כנ”ל, על־ידי־זה נתתקנין ונתדשנין העצמות, בבחינת: ומח עצמותיו ישקה כנ”ל. וזה: תדשן עצם, כנ”ל, כי תקון הנפש הוא תקון העצמות כנ”ל:

(מן תבת “ואזי כשמחיין הנפש” עד כאן לא נכתב כראוי)

וזה בחינת (במדבר כח): וביום הבכורים – בחינת הלדת הנפש בלי קשוי לילד, בחינת (ירמיה ד): צרה כמבכירה, שהוא בחינת קשוי לילד, וגם הוא בחינת גדול הנפש, בחינת (זכריה יב): כהמיר על הבכור, שהוא צער הגדול. מקרא קדש – זה בחינת שהכבוד, שהוא בחינת קדש, כמו שכתוב (שמות כט): ונקדש בכבודי, קורא את הרגלין, בבחינת: צדק יקראהו לרגלו כנ”ל. (והשאר לא באר):