# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/7/1/

דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, כמו שכתוב (שיר־ השירים ד): תבואי תשורי מראש אמנה. ואמונה הוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שמות יז): ויהי ידיו אמונה, ותרגומו: פרישן[א] בצלו. וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפלה למעלה מטבע, כי הטבע מחיב כן, והתפלה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש, ובידו לחדש דבר כרצונו. ועקר אמונה, בחינת תפלה, בחינת נסים, אינו אלא בארץ־ישראל, כמו שכתוב (תהלים לז): שכן־ארץ ורעה אמונה. ושם עקר עליות התפלות, כמו שכתוב (בראשית כח): וזה שער השמים. ובשביל זה כשפגם אברהם במה אדע (שם טו), ובזה פגם בירשת ארץ, שהיא בחינת אמונה, בחינת תפלה, היה גלות מצרים. ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים, כי הם בחינת שנים־עשר נסחאות התפלה, והוריד אותם בגלות, ומצרים הוא הפוך הנסים, כמו שכתוב (שמות יד): ומצרים נסים לקראתו – שאין שם מקום הנסים, ואין שם מקום התפלה, כמו שכתוב (שם ט): והיה כצאתי את העיר אפרש את כפי. וכל הגליות מכנים בשם מצרים, על־שם שהם מצרים לישראל. וכשפוגמין באמונה בתפלה, בארץ־ ישראל, הוא יורד לגלות.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צז.): אין משיח בן דוד בא אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס, הינו שיכלו האפיקורסים שאין להם אמונה בנסים ומכסים כל הנסים בדרך הטבע, כי עקר הנסים בארץ־ ישראל, כי ארץ־ישראל שותה תחלה (תענית י.), ושתיתה מהתהומות, שהם לשון: ותהם כל העיר (רות א). שעל דבר נסי תמהין העולם, וזה (תהלים מב): תהום אל תהום קורא. כי יש נסים עלאין, שהוא בחינת תהום עלאה, ויש נסים תתאין, שהם בחינת תהומא תתאה, ומלאך שכלול מכל הנסים, משני התהומות, דמיא לעגלא (תענית כה:), שהוא בחינת עגולים, בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים פט): ואמונתך סביבותיך, ופריטא שפותה, שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שם נא): אדני שפתי תפתח. והוא כללות הנסים.

וזה פרוש: עד שתכלה פרוטה מן הכיס – כי יש בני־אדם המכסים כלליות הנסים, הכלולים במלאך דפריטא שפותה, מכסים בדרך הטבע. וכשתכלה זאת, ותתרבה אמונה בעולם – אז יבוא משיח, כי עקר הגאלה תלוי בזה, כמו שכתוב: תבואי תשורי מראש אמנה: