# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/7/5/

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: אמר לי ההוא טיעא: תא אחווי לך טורא דסיני. אזלי וחזאי דהדרן לה עקרבי, וקימין כי חמרי חורתא. ושמעתי בת־קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי. ועכשו שנשבעתי, מי מפר לי:

רשב”ם:

שנשבעתי. מן הגלות, כדכתיב קראי טובי בנביאים:

תא ואחווי לך טורא דסיני – שהוא בחינת עצות, כי שם קבלו תרי”ג עיטין. חזאי דהדרן לה עקרבא – הינו שיש עצת נחש, עצת רשעים, שעל־ידיהם אין יכולים לקבל עצת צדיקים זרע אמת.

וקימו כי חמרי חורתא – זה בחינת ציצית, שהוא שמירה מעצת הנחש, מנאוף, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (מנחות מג:): איזה ענשו גדול, של לבן או של תכלת. ואמרו: משל לאחד, שצוה להביא לו חותם של זהב, הינו תכלת, וחותם של טיט, הינו לבן, וזה: חמרי, לשון חמר וטיט. חורא, הינו לבן. כי עכשו זה עקר הציצית.

ושמעתי בת־קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, פרש רבנו שמואל: על הגלות, הינו על־ידי ציצית יכולין לבוא לעצת צדיקים, לבחינת אמת, ועל־ידי אמת באים לאמונה כנ”ל, ועל־ידי אמונה בא הגאלה כנ”ל. וזה ששמע חרטת השם יתברך על הגלות, כי הציצית, שהם חמרי חורא, גרם כל זה:

וזה פרוש ואלה – כל מקום שנאמר ואלה, מוסיף. זה בחינת יוסף, בחינת שמירת הברית, בחינת ציצית. המשפטים – זה בחינת כלה זרע אמת, כמו שכתוב (תהלים יט): משפטי ה’ אמת. שזוכה לעצת צדיקים, לבחינת אמת.

אשר תשים לפניהם – זה בחינות כד אתחבר בה אמת, וזה בחינת: השוו אשה לאיש. כי זה איש ואשה הם בחינת התחברות אמת ואמונה, ובזה תלוי הגאלה כנ”ל.

וזה: יכול שיהיו התלמידים לומדים ואין מבינים – תלמוד לומר וכו’. ערכם לפניהם כשלחן ערוך – זה בחינת הגאלה, שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיה יא): ומלאה הארץ דעה. (עד כאן לשון רבנו ז”ל):

(השמטות השיכים להתורה הזאת):

התפלה הוא בחינת אמונה, והוא בחינת הנסים, כי נס למעלה מטבע, ולזה צריך אמונה כנ”ל, עין שם. ובשביל זה התפלה מסגל לזכרון, כי תפלה הוא בחינת אמונה כנ”ל, ושכחה הוא ענין שהיה לפנינו דבר מה ונשכח ועבר מאתנו. (והיא דרך ההנהגה על־פי מערכת המזלות, שמתנהג כסדר יום אחר יום, והוא הפוך האמונה, מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד, והוא מחיה ומקים הכל תמיד, והוא למעלה מהזמן, אין כאן שכחה. ודו”ק).

ומעתה תראה נפלאות בדברי רבותינו זכרונם לברכה (שבת קד.): מ”ם וסמ”ך שבלוחות בנס היו עומדין, כי מס הוא בחינת השכחה, ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ט:): אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד. כי מס בגימטריא מאה, ועד מאה שולט השר של שכחה, וזה שהמתיקו חכמינו זכרונם לברכה: מ”ם וסמ”ך, הינו מ”ס שהוא בחינת השכחה, בנס היו עומדין, כי נס הוא הפך השכחה, כי נסים הם בחינת התפלה, בחינת אמונה, שהיא הפך השכחה כנ”ל:

ודע וכו’ כי ציצית שמירה לנאוף וכו’. על שכם שניהם זה בחינת ציצית וכו’. וזה (בראשית לז): הלא אחיך רועים בשכם, הינו בחינת ציצית כנ”ל, שהיא שמירה לנאוף, והוא בחינת שמירת הברית, שהיא בחינת יוסף. על־כן אמר יעקב ליוסף: הלא אחיך רועים בשכם, שהוא בחינה שלך. לכה ואשלחך אליהם:

וזה פרוש: ואנכי נטעתיך שורק וכו’, כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על־ידי עצה שמקבל ממנו. וזה שורק, הוא בחינת שורק , שהוא תלת טפין, כמו שכתוב בזהר (בתיקונים תיקון נו), והוא תלת מחין, כי הוא ענין אחד, כי הטפה באה מהמח ומגיעה לכליות, שהן כלי ההולדה, שמבשלין הזרע, כן השכל נולד גם־כן במח ומגיע עד הכליות היועצות. ותלת מחין הוא בחינת (ישעיה ו): השמן לב וכו’, ואזניו וכו’, ועיניו וכו’, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב וכו’. כלומר, שאינו רוצה לדבק עצמו לצדיקים פן יראה וכו’. אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצה, אזי הוא בחינת כליות יועצות, שהם כלי ההולדה, שמקבל הטפה מח, המתחלקת לתלת טפין, תלת מחין כנ”ל, ואז: יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וכו’. שהן בחינת השלשה מחין, ושב ורפא לו. וזהו: ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, והבן: וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא וכו’. וזה רמז גם־כן בפתח דבריו: אמר לי ההוא טיעא, ופרש רבנו שמואל: בכל מקום סוחר ישמעאל, כי ישמעאל הוא בחינת התפלה, כמו שכתוב (בראשית טז): כי שמע ה’ אל עניך, ותרגומו: ארי קבל ה’ ית צלותיך, והוא בחינת אמונה כנ”ל. וזהו סוחר, מלשון סחור סחור (בחינת מקיפים), שהוא בחינת אמונה כנ”ל, ואמונתך סביבותיך (תהלים פט). וזהו (רות ג): ופרשת כנפיך על אמתך. כי ציצית דקדשה, שהם כנפי מצוה, הוא שמירת הברית, והוא בחינת זווג דקדשה: וזהו ששאל חגי הנביא (חגי ב): הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם. כי פגם הברית – העדר הלחם, כמו שכתוב (משלי ו): בעד אשה זונה עד ככר לחם, והבן: ותשב באיתן קשתו וכו’, משם רועה אבן ישראל (בראשית מט) – אבהן ובנין, בחינת התפלה יעקב ובניו:

סגלה לחולה – להסתכל על הציצית. והסוד בפסוק (שם מח): הנה בנך יוסף בא אליך. כי כל אלו התבות מרמזין על הציצית, דהינו מנין החוטין והחליות והקשרים, כמבאר ב”פרי־ עץ־חיים” בשער הציצית, (פרק ד, בהג”ה), עין שם. וזהו: הנה בנך יוסף בא אליך, דהינו בחינת ציצית כנ”ל, על־ידי־זה: ויתחזק ישראל: