# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/8/2/

אך מאין מקבלין הרוח־ חיים. דע, שעקר הרוח־חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור, כי עקר רוח־ החיים הוא בהתורה, כמו שכתוב (שם א): ורוח אלקים מרחפת על פני המים – הוא התורה, והצדיקים דבקים בתורה, ועל־כן עקר הרוח־ חיים הוא אצלם, וכשהוא מקשר להצדיק והרב שבדור, כשהוא מתאנח ומאריך רוחה, ממשיך רוח־החיים מהצדיק שבדור, שהוא דבוק בהתורה, אשר שם הרוח. וזהו שנקרא הצדיק (במדבר כז): איש אשר רוח בו – שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד (כמו שפרש רש”י שם), כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח־חיים של כל אחד ואחד כנ”ל.

וזה בחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד (ברכות ג:), כי כנור של דוד היה של חמש נימין, כנגד חמשה חמשי תורה, ורוח צפון שהיתה מנשבת בו, הוא בחינת: ורוח אלקים מרחפת על־פני המים הנ”ל. כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם, שהוא בחינת הרוח־ חיים, כי צפון חסר (ב”ב כה:), והחסרון הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים לז): ויתן לך משאלת לבך. ימלא ה’ כל משאלותיך (שם כ). ועקר הרוח־חיים הוא בלב, וכמו שכתוב בתקוני זהר (תיקון יג): כלהו שיפין מתנהגין בתר לבא כמלכא וכו’, כמא דאת אמר (יחזקאל א): אל אשר יהיה שם הרוח ללכת וכו’. כי הרוח הוא בלב, והחסרון הוא הסתלקות הרוח, שמקומו בלב, ועל־כן נרגש החסרון בלב, ועל־כן כשנתמלא החסרון, שהוא בבחינת הרוח כנ”ל, נאמר: ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה’ וכו’, הינו כנ”ל. ועל־כן ישראל, שהם מקבלין הרוח־ חיים מהתורה, נקראים על־ שם צפון, כמו שכתוב (תהלים פג): על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך: