# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/8/3/

אך רשעים, הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז, מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון. אך דע, שיש רב דקלפה, והוא בחינת עשו, כמו שכתוב בעשו (בראשית לג): יש לי רב. והוא בחינת (שם לו): אלופי עשו. וכמו שתרגם אונקלוס: רברבי עשו, בחינת הרב דקלפה, ומהם מקבלין הרשעים הרוח, והוא בחינת רוח הטמאה, בחינת רוח סערה, כמו שכתוב (שם כז): הן עשו אחי איש שעיר. ועל־כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה, כמו רוח סערה, שהוא גדול בשעתו. ועל־כן (תהלים י): כל צורריו יפיח בהם – יפיח דיקא, שמתגבר עליהם על־ידי בחינת רוח פיו, שהוא גדול בשעתו, אך שאין לו קיום כלל, ולסוף כלה ונאבד, ומסער גופה ונשמתה, וכמו שכתוב (דברים ז): ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ומשלם – לשון שלמות החסרון שנמשך לו, דהינו בחינת אריכת הרוח. וזהו: אל פניו – כי פניו הוא בחינת הרוח, כמו שכתוב (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם, זה החטם (יבמות קכ.), שהוא בחינת הרוח, כמו שכתוב: ויפח באפיו נשמת חיים. כל אשר נשמת רוח־ חיים באפיו. אך הוא להאבידו, כי אף שהוא גדול לפי שעה, לסוף נאבד כנ”ל.

וזהו בחינת (ירושלמי תענית פ”ב ה”א) ארך־אפים לרשעים*, כי הרוח הנשימה הוא בבחינת ארך־אפים, והינו מאריך אפה וגבי דילה, כי אף שלפי שעה הרוח גדול ותקיף, בחינת מאריך אפה, אך לסוף גבי דילה כנ”ל. ועל־כן נקראים ישראל עניה סערה (ישעיה נד), כי הם עכשו תחת ממשלת עשו איש שעיר, בחינת רוח סערה הנ”ל. אך הדבוק בצדיקים מקבל הרוח־חיים, שלמות החסרון, מהצדיק והרב דקדשה: