# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/8/5/

והנה כשמתאנח, ממשיך רוח־החיים אל החסרון, שמתאנח עליו ומשלים אותו. אך להתגרות ברשעים אי אפשר, כי כשמתגרה בהרשע, והוא מתאנח, וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה, והרוח שלו גדול בשעתו, ועל־כן: כל צורריו יפיח בהם כנ”ל, ויוכל להזיק לו, חס ושלום. ועל־כן לאו כל אדם יכול להתגרות ברשעים, אם לא מי שהוא צדיק גמור, וצדיק גמור הוא כשהוא בבחינת (משלי יב): לא יאנה לצדיק כל און, דהינו שכבר גרש ובטל כל הרע שלו, עד שבטוח שלא יארע לו שום מכשול עברה:

והענין כי יש ד’ יסודות: אש, רוח, מים, עפר. ולמעלה בשרשם הם ד’ אותיות הוי”ה, ולמטה הם מערבים טוב ורע, והצדיק גמור, שהבדיל והפריש הרע מן הטוב לגמרי, עד שלא נשאר לו שום רע מאחד מארבעה יסודות הנ”ל, שהם כלל המדות, כידוע, וכשהוא בבחינה זו, מתר להתגרות ברשעים.

והענין – כי כל רשע, ההכרח שיהיה לו צנור, שיקבל דרך שם הרוח שלו להשלים החסרון, והצנור הוא דרך המדה רעה מארבעה יסודות שהמשיך והגביר, הוא הדרך והצנור שמקבל דרך שם הרוח־חיים שלו להשלים חסרונו, וכשהצדיק רוצה להשפילו, הוא מכרח לירד להמדה רעה ההיא, שהגביר עליו הרשע, להכניעה ולקלקל הצנור ההוא של הרשע, שמקבל משם החיות שלו, ועל־כן מכרח שיהיה זה הצדיק צדיק גמור, שאין בו שום רע, למען לא יהיה כח להרוח סערה, שהוא הרוח־ חיים של הרשע, לשלט ולהזיק, חס ושלום, להצדיק בעת שיורד להמדה רעה של הרשע לקלקלה, כי אין להרע שום תפיסה ואחיזה בהצדיק גמור, ואין לו מקום לאחז בו. (וגם מהמדה רעה בעצמה, שיורד להכניעה, אין לו שום תפיסה, חס ושלום, רק מה שיורד לתוכה הוא להכניעה ולהשפילה, בבחינת (בראשית יג): ויעל אברם ממצרים).

וזהו: מ’שפיל ר’שעים ע’די א’רץ (תהלים קמז), ראשי־תבות: א’ש, ר’וח, מ’ים, ע’פר, שהם כל הארבעה יסודות, שהם כלל כל המדות, שצריכין לבררם בברור גמור, עד שלא יהיה בו שום אחיזה משום רע שבשום מדה מהארבעה יסודות הנ”ל, ואזי הוא צדיק גמור כנ”ל. ואז דיקא, כשמבדיל הרע מארבעה יסודות: א’ש, ר’וח, מ’ים, ע’פר, אזי הוא: מ’שפיל ר’שעים ע’די א’רץ כנ”ל. מה שאין כן צדיק שאינו גמור, אף שאין לו שום עברה, אף־על־פי־כן עדין לא הבדיל הרע לגמרי, והרע עדין בכח, ועל־כן אסור לו להתגרות ברשעים, כי יש מקום להרע לאחז בו, ויוכל להזיק לו, חס ושלום, האריכות־רוח של הרשע, שהוא גדול בשעתו, בבחינת רוח סערה כנ”ל.

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ז:): והכתיב (תהלים לז) אל תתחר במרעים. מי שלבו נוקפו אומר כן. פרש רש"י: הירא מעברות שבידו – שבידו דיקא. זהו שאמרנו, כי באמת אין לו שום עברה, רק שהוא ירא עדין מעברות שבידו וכחו לעשות, כי הרע עדין בכח, כי לא זכה עדין לבחינת: לא יאנה לצדיק כל און, ואינו בטוח עדין שלא יארע לו מכשול עברה, חס ושלום, ועל־כן אסור לו להתגרות ברשעים כנ"ל.

וזהו (חבקוק א): תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב”מ עא)*: צדיק ממנו בולע. בולע דיקא, כי הוא בולע אותו ממש באריכת־הרוח שלו, שהוא גדול בשעתו. אבל צדיק גמור אינו בולע, כי אין לבו נוקפו מחשש מכשול עברה כנ”ל, כי כבר בטל הרע לגמרי מכל המדות והתאוות של כל הארבעה יסודות, ועל־כן זה הצדיק גמור וכל הנלוים אליו מתרים להתגרות ברשעים, כי זה הצדיק יכול לירד לתוך כל הצנורות של כל המדות רעות שלהם, שהגבירו על עצמם, ולשברם ולבטלם, ועל־ידי־זה הוא משפיל רשעים עדי ארץ, כנזכר לעיל: